[1] וה"ה נמי בני אחות שבאים לירש את דודיהם, יש לנדון הזה האם הבת יורשת עם הבנים.

[2] וטעמו, דדורש היקשא דמטות להקיש מטה האב למטה האֵם, וכמו שהאב יורש את בנו כך האֵם יורשת את בנה. וכמו שבן קודם לבת בנכסי אב, כך בן קודם לבת בנכסי אם.

[3] הסיקה הגמ' דגם תנא דידן דורש מטות, ולכך בת אינה יורשת במקום בן בירושת אם. אולם האֵם אינה יורשת את בנה מגזה"כ דכל בת יורשת וכו' שני מטות, ואינה מורישה לשני מטות, ואם היתה האֵם יורשת לבנה ובתה, א"כ אם אביה ואמה משני מטות הרי מורשת לשני מטות.

[4] ס"ל דלא דרשינן היקשא דמטות, ולכך האֵם אינה יורשת את בנה דרק באב נתחדש שיורש, וכן אין מיעוט לבת בירושת האמא שיקדם לה הבן.

[5] ולכך צריך ריבוי בבת כהן שאינה שבה לבית אביה לאכול בתרומה אם יש לה בן ממזר, דלשון זרע משמע דוקא זרע כשר.

[6] ולכך צריך קרא, דאין לו עיין עליו, ללמד על בן הבן שקודם בירושה.

[7] ולכן כאן לא צריך ריבוי שממזר יורש את אביו.

[8] גבי ענה שירש את שעיר איכא ב' פסוקים, פסוק אחד שמונה אותו כאחיו של צבעון בן שעיר, ופסוק אחר כבנו של צבעון, והאמת שהיה בנו של צבעון, ומשום שבא צבעון על אמו (אשת שעיר) וילד ענה לכך נחשב גם אחיו. ולרשב"ם, ריב"ז רק בא לומר שבני בנים כבנים וה"ה בנות.

[9] הוכיחו תוס' שכן סברת רש"י, מזה שאמר שענה בא על אמו והוליד לאהליבמה. [ועי' רשב"י בראשית ל"ו ב'].

[10] ר"ת ס"ל שענה נקבה היתה, וזוהי ראית ריב"ז שאף שענה היתה בת ירשה את סבה שעיר עם אחי אביה, ובגלל שהיתה בנו של צבעון, [ואיה בן צבעון אחיה כבר מת ולכך ירשה היא].

[11] ראה בב"ח אות ו' שזו היתה טעות הצדוקי לשיטת ר"ת.