[1] וביאר רשב"ם בד"ה וכי תימא אלעזר וכו', שאף שלכאורה למדנו זאת כבר מקראי דלעיל שהבן יורש את אמו, דהא אמרת שתנשא בת היורשת נחלה דוקא למשפחת אביה בכדי שלא תסוב נחלה ע"י הבן. מ"מ אילולי הקרא הזה הייתי מעמיד את כל ג' הפסוקים האומרים עשה ושני לאוים בהסבת הבן, והייתי אומר שכשיש בן ובת יורשת רק הבת את אמה ולא הבן, כדלעיל בדף קי"א ע"א. אולם בתד"ה אם כן פירש באופן אחר בשם רשב"א, והיינו דלא קפדינן אם יהושע חוזר ואומר מה שכבר כתוב בתורת משה.

[2] בתחילה הביא רשב"ם דיש גורסים א"ל אביי וכו'. והיינו שאביי בא לענות לרב פפא על קושייתו שא"א ללמוד מהברייתא דאולי מיירי בשדה חרמים, ומי אמר שהבעל יורש את אשתו. ולזה עונה אביי שע"כ שהפסוק דוכל בת וכו' קאי בהסבת הבעל, ובזה יש תקנה ע"י שתנשא למשפחת אביה.

[3] דהנה עיקר הוכחת אביי היא, שאם מיירי בהסבת הבן אין לזה תיקון ולכן ע"כ שמיירי בהסבת הבעל. ואם נאמר שבנחלה שכבר הוסבה לא קפדינן, א"כ לא איכפת לי במה שבהסבת הבן אין תיקון גמור, ומה ראיית אביי.

[4] ס"ל לרשב"ם שאביי לא בא לענות לרב פפא, ורב פפא נשאר בקושיא [ולא איכפת לנו בזה, היות שיש הרבה ילפותות לומר שבעל יורש את אשתו]. ואביי בא לדון בנדון חדש, והוא בבת שאביה ממטה אחד ואמה ממטה אחר האם גם בזה יש קפידה שלא תנשא אלא לבעל שג"כ הוא אביו ממטה אחד ואמו ממטה אחר, או שכל הקפידה של התורה הוא רק בנחלת אביה שלא הוסבה עדיין, משא"כ בנחלת אמה שבעצם מה שהתחתנה עם איש ממטה אחר כבר הוסבה, וזהו ספיקו של אביי אם אמרינן שכבר הוסבה או לא. וראה באורך גדול ברשב"ם בעמ' ב', ולא העתקתי אלא עיקרי הדברים.