-------------------------------------------------

[1] עי' בתד"ה טעמא, שהקשו למה לא תירצה הגמ' דמתניתין כרשב"א שאמר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו, וגם כאן כל שכרו מותר חוץ מאותה פרוטה. ובב' תירוצים הראשונים ס"ל לתוס' דאיה"נ לרשב"ג מותר, רק שהעדיף להעמיד כרבנן, או באופן שכל שכרו מותר. ובתי' השלישי כתבו, שבשכר שדרך לקחת מהעכו"ם גם רשב"ג מודה לאיסור.

[2] דכבר נתחייב לו כל שכרו קודם העברת החבית, ועי' בתד"ה הא.

[3] דיש בכל שכרו רק פרטה אחת אסורה, ואת אותה פרוטה יזרוק או לא יקחנה מהגוי.

[4] כגון שהתנה עמהם שגם אם יקרעו נודותיהם לא יתן להם חזרה החביות. או שיש להם עוד כלי לתת את היין אם יקרע הנוד.

[5] דבאופן זה אין הוא טורח בעבורם להעביר להם את הנהר, דתמיד הם עובדים בו בחינם, או ע"י שכבר הקדים לומר לספן כן מעיקרא, או שנותן להם סימנים למסור לו.

[6] תאנים ותמרים הם כמו ענבים מבוקעות, אמנם דוקא בלחים, אבל ביבשים הוי נותן טעם לפגם ומותר - וכמעשה בייתוס וכו'.

[7] דשונה חיטים מענבים, היות שיש להם סדק טבעי, ודרכו נבלע היין.

[8] ועי' לקמן בדף ס"ו ע"א, אם דוקא בנותן טעם.

[9] אולם אם אינו ניכר, אפי' במרדעת לחמור אסור, דשמא יטעה ויקח ממנו תלאי לבגדו.

[10] ואינו אסור מן התורה כיון שהוא קשה ולא מחמם, אולם מדרבנן אסור אפי' להוציא עליה את הזבל.

[11] מדאורייתא מותר, דכתיב לא יעלה עליך, אבל אתה מותר להציעו תחתיך, ורבנן גזרו אפי' בעשר מצעות - שמא תכרך נימא על בשרו.

[12] ובכו"א צריך להזהר שלא יגע בבשרו.