-------------------------------------------------

[1] ולרב חסדא נאסר להתקרב אפי' תוך ד' אמות, ולר' פדת לא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות. ומבואר בתד"ה פליגא שכל המחלוקת היא האם יש לדרוש באסמכתא מהקרא לאסור גם ד' אמות, שלרב חסדא כן ולר' פדת לא, אולם מדרבנן ודאי שאסור ד' אמות.

[2] ובזה פירש רש"י שתי לשונות, ללשון ראשון פירש שגבה מעות מבני העיר לסעודת פורים לעניים, ונתן אותם בתורת צדקה, וכיון שאסור לחלק ממעות פורים לצדקה, לכך חזר ופרע משלו את מעות פורים. וללשון אחר פירש, שחילק מעות של סעודת פורים שלו לעניים, ולא חזר לגבותם מהצדקה. ועל לשון זה הקשו תוס' שלא מצינו בשום מקום מעות של סעודת פורים.

[3] תוס' ס"ל שעיקר המצוה היתה בשעת החלוקה, [דלרש"י שעיקר המצוה היתה אח"כ שלא נפרע מהצדקה את מה שחילק], קשה, דא"כ עיקר המצוה שעשה לא נזכר בספר.