[1] דכיון שס"ל לרבנן שאין היובל נמנה משני שמיטה, נמצא שבכל מאה שנה נשלמים שני יובלות שלמים, ותחילת המנין היה לכאורה בבנין הבית, הרי שבשנת ארבע מאות נשלמו שמונה מחזורים של שמיטין ויובלות, ובשנת ארבע מאות ואחת התחיל המנין שוב, וכשנחרב בשנת ארבע מאות ועשרים ואחת היתה שנת שמיטה ולא מוצאי שמיטה.

[2] והטעם, דס"ל לר' יהודה ששנת היובל עולה לכאן ולכאן, דשנת היובל היא שנה ראשונה של שמיטה הבאה, וכל מ"ט שנים נשלם מחזור, ובארבע מאות שנה נשלמים שמונה מחזורים וכבר יש לנו שמונה שנים יתירים למחזור התשיעי, וכשנוסיף עליהם עשרים ואחת שנה שהיא שנת ארבע מאות ואחת שחרב הבית יעלה כ"ט שנים, וכשנוציאם בשבע שבע יצא שבמוצאי שמיטה נחרב הבית.

[3] רב אשי תירץ שמימרא זו היא גם לרבנן, ולא כאשר חשבת שבשנה הראשונה לבנין התחילו למנות שמיטין ויובלות, אלא דשש שנים עד שעלה עזרה וקידש לא מנו שמיטין ויובלות, וא"כ נמצא ששנת חורבן הבית היא שנת ארבע מאות ט"ו מאז שהתחילות למנות, וכשנוריד ארבע מאות שנה ביובלות שלמים ועוד שני שמיטין יצא ששנת ט"ו היא מוצאי שמיטה.