שבת דף קה. א

הכותב ב' אותיות באופנים דלהלן מה הדין? [תוד"ה ורבנן].

כשיש שהות בינתים
לידע כמו בשחרית ובין הערבים
כשנודע לו בפועל על האות הראשונה ושוב נודע לו על השניה
לרבנן -
יש ידיעה לחצי שיעור
לרש"י: פטור
לתוס': חייב חטאת [1]
פטור
לר"ג -
אין ידיעה לחצי שיעור
חייב חטאת חייב חטאת

האורג בתחילת הבגד על כמה חוטים הוא מתחייב?

ללישנא קמא ללישנא בתרא
באלימי בקטיני באלימי בקטיני
לר' אליעזר בשלשה חוטים בשני חוטים בשני חוטים בשלשה חוטים
לחכמים בשני חוטים

האורג באמצע הבגד או בסוף הבגד על כמה חוטים הוא מתחייב? [תוד"ה האורג].

בסוף - (אחר ההתחלה - דהיינו באמצע) בסוף הבגד ממש - שגומר את הבגד
לר' אליעזר בחוט אחד
לחכמים בשני חוטים בחוט אחד

שבת דף קה: א

הקורע בחמתו או על מתו, כיצד מתיישב דין המשנה עם דין הברייתא?

הקורע על מתו הקורע בחמתו
למשנתנו: פטור בהנך דלאו בני אבלות נינהו [2] כר"ש: דמלאכה שאצל"ג - פטור [3]
לברייתא: חייב במי שחייב לקרוע עליו כר"י: דמלאכה שאצל"ג - חייב

-------------------------------------------------

[1] חלקו תוס' על רש"י שבשהות בלבד - שהיה יכול לדעת בינתים תחשב כב' העלמות, ויהיה פטור לרבנן מחטאת, דא"כ היה מפרש להדיא מה הוא שיעור השהות, ועוד שהרי אם כתב אות אחת בציפורי ואחת בטבריא גם היה לו לפטור הגם שיש שהות בינתים. ולכן הם מעמידים דוקא באופן שנודע לו על האות הראשונה לפני שכתב את השניה.

[2] כלומר, דאף שמיירי ב"מתו" מ"מ אין צריך להתאבל עליו, דאינו מאחד משבעה הקרובים (אביו ואמו, אחיו ואחותו, בנו ובתו, אשתו), ובאופן שאינו חכם (דחכם שמת הכל קרוביו וצריך לקרוע), ובאופן שאינו אדם כשר, ולא היה בשעת יציאת נשמה.

[3] רש"י מפרש שבתירוץ זה מיישב גם את הקושיא "מתו על מתו". אכן תוס' (בד"ה הא) כתבו שאינו מתרץ, דכיון שמיירי במתניתין על מתו, אם לא תתרץ דמיירי במת שאין צריך להתאבל עליו - כמו שבאמת תירצה הגמ', א"כ גם לר"ש חייב דהוי מלאכה שצריכה לגופה, דרק אחר הקריעה יכול להשתמש בבגד. ועוד, שכאן מודה ר"ש משום שבשעת הקריעה בא התיקון שמקיים מצוה.

עוד חומר לימוד על הדף