זו הערה גדולה ולפום ריהטא לכאו' י"ל דהנה הרא"ש כתב על הא דאמר רב יהודה אמר רב דנאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו דדוקא ישראל פלוני אבל ישראל סתם לא, ועוד כתב הרא"ש לענין המשנה דדוקא אם אמר הראיתי בכור זה לפלוני חכם אבל לחכם סתם לא, עיי"ש. ומעתה אולי י"ל דרש"י ס"ל כרא"ש בחדא ופליג עליה בחדא דהיינו שרש"י ס"ל דדוקא אם אמר הראיתי בכור זה לפלוני חכם, משא"כ לא בעי לומר דוקא נתן לי ישראל פלוני במומו. לכן רש"י כתב דאתי חכם ואמר לא התרתי לך כי שם בעי דוקא לומר חכם פלוני ולכן רק חכם זה יכול לבא ולומר לא התרתי, משא"כ לא בעי לומר ישראל פלוני נתן לי במומו, לכן רש"י לא כתב דעבידא לאיגלויי דאתי ישראל פלוני ואמר לא נתתי ובאמת צריך ללמוד סוגיא זו יותר בעיון.

ואחר העיון קצת נראה לחזק קצת את הדברים הנ"ל, שהרי נראה שמוכרחים לומר שרש"י ס"ל שחייבים לפרט את השם של החכם, דאל"כ מאי איכפת לי דאתי חכם ואמר לא התרתיו לך, הרי הכהן יאמר שלא הראיתי את המום לך אלא לחכם אחר וגם שוב לא יאמר את השם של החכם ולכן אין חשש שהכהן יוכחש. אלא מזה שרש"י כתב דאתי חכם וגו' בע"כ שהכהן חייב לפרט השם של החכם.

אמנם נראה שיש חילוק גדול בין הטענה בכור זה נתן לי ישראל במומו לבין הטענה של הראיתי בכור זה לחכם. כי אצל ישראל יש לחוש שהישראל ישמע שהכהן רוצה לשחוט את הבכור או שכבר שחט את הבכור ויבא מעצמו ויאמר אני נתתי בכור זה לכהן זה ואז לא היה בו מום ומפני זה יאמרו כולם שהכהן הטיל בו המום ולא יוכל הכהן להכחיש אותם.

יוצא שרש"י פי' דאתי חכם וגו' משום שבכה"ג בעינן דוקא שיבא אותו חכם שהכהן אומר שהתיר לו המום, משא"כ אצל בכור זה נתן לי ישראל במומו רש"י אינו צריך לפרש שדוקא ישראל זה יבוא, אלא כל ישראל יכול לבוא ולומר שבשעה שהכהן קיבל את הבכור לא היה בו מום, וזה נראה מילתא דעבידי טפי לאיגלויי כי כל ישראל יכול לגלות שנתן את הבכור בלי מום.

והנה תוספת ביאור בשיטת רש"י בסוגיין:

א) לכאו' יש להקשות על מה שכתבתי לעיל מרש"י לו: ד"ה התם שכתב וז"ל אבל גבי בכור לא מירתת האי כהן דסבר מי יטרח לחפש אחר דברי ולישאל לאותו ישראל אם נתנו לי במומו, ע"כ. ומדכתב רש"י ולישאל לאותו ישראל משמע שהכהן פירש ואמר ישראל פלוני נתן לי במומו, וזה כדעת הרא"ש ולא כמו שרציתי לפרש לעיל שרש"י לא ס"ל כרא"ש בזה אלא כרמב"ם שא"צ לפרש שם הישראל.

ב) אמנם נלענ"ד לתרץ שרש"י מפרש שאפי' אם תאמר שצריך לפרט שם הישראל מ"מ יש לדחות ולומר שאין הכהן נאמן כי ס"ל שלא ישאלו לישראל ובזה רש"י אזיל לשיטתו שלא חיישינן שיבאו לשאול לישראל או לחכם. ובזה פליג על רגמ"ה, שהרי לעיל לו. רש"י ד"ה דעבידא כתב דאתי חכם ואמר לא התרתיו, אבל רגמ"ה שם לא כ"כ אלא כתב דמצי למישייליה לחכם וגו' מיהו רש"י ס"ל דלא חיישינן שיבאו לשאול את החכם או הישראל אא"כ החכם או הישראל יבא מעצמו ויאמר.

ג) נמצא לפ"ז שרש"י לו. קאי להלכה שלא צריך לפרש שם הישראל משא"כ רש"י לו: כתב שאפילו אם תאמר שצריך לפרש שם הישראל מ"מ לא חיישינן שיחפשו וישאלו את הישראל, ולכן הכהן לא מירתת מזה.

לסיכום הענין רש"י רק פירש מילתא דעבידא לאיגלויי אצל רב אשי כי רצה לומר דאתי חכם כדי להשמיענו שצריך לפרש שם החכם כדעת הרא"ש אבל לא פירש דעבידא לאיגלויי לפני זה אצל רב יהודה אמר רב כי ס"ל כדעת הרמב"ם שא"צ לפרש שם הישראל שנתן לו הבכור במומו.

כל טוב

דוד בלום

יש לתרץ באופן אחר למה רש"י המתין עד דברי רב אשי כדי לפרש מילתא דעבידא לאיגלויי והוא ע"פ מה שנתבונן שיש הבדל בין מילתא דעבידא לאיגלויי דבסוגיין לבין מילתא דעבידא לאיגלויי בשאר מקומות בש"ס. דהנה עי' ר"ה כב: כי אתא עולא אמר קדשוה לירחא במערבא אמר רב כהנא לא מיבעיא עולא דגברא רבה הוא דמהימן אלא אפי' אינש דעלמא נמי מהימן מאי טעמא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי, עיי"ש.

והנה שם אם לא קידשו את החודש זה דבר שיכול להגלות ע"י שיבאו המון אנשים מא"י ויאמרו שלא קידשו את החודש כי זה דבר ידוע בכל הארץ ויכול להגלות ע"י אלפי אנשים, וא"כ אולי רק בכה"ג סומכין על מילתא דעבידא לאיגלויי ולא בסתם בהמת בכור בעלמא. אמנם עי' יבמות צג: (ועוד מקומות במס' יבמות ומצוין שם במסורת הש"ס) שיש צד בגמ' דטעמא דמהימן עד אחד בעדות אשה משום דהוא מילתא דעבידא לאיגלויי והנה שם אם עד אחד העיד בשקר שהבעל מת זה דבר פחות מפורסם מקידוש החודש אמנם הוא יותר מפורסם מבהמת בכור שאין בה מום כי לא רק עבידא לאיגלויי אם יבא הרוג ברגליו אלא גם יש הרבה אנשים שיכולים לבוא ולהעיד שראו את הבעל.

וא"כ עדיין אולי רק בכה"ג אנשים מפחדים לשקר, וגם במימרא דרב יהודה אמר רב בסוגיין בכור זה נתן לי ישראל במומו יש עדיין קצת אנשים שיכולים לבוא ולהכחיש זה כי לא רק הישראל שנתן את הבכור יודע אם זה לא בעל מום אלא אולי גם יש לו קצת חברים שיודעים שזו היתה בכור תם שנתן. אמנם בדין של משנתנו זה דבר שבעצם תלוי רק על אדם אחד והוא החכם שהתיר את המום ואולי מאחר שיש רק אדם אחד שיכול באמת להכחיש שלא התיר את המום אולי בכה"ג לא אמרינן שבעל הבכור מפחד לשקר, לכן קמ"ל רש"י שאפי' בכה"ג גם אדם מפחד לשקר. לכן רש"י כתב דאתי חכם ואמר לא התרתיו לך דהיינו שהבעלים מפחדים לשקר אפילו בגלל העדות של אדם אחד ולכן רש"י המתין עד הסוף לפרש זה כדי לומר לנו החידוש הכי גדול במילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי

וידידי הרב יחזקאל פרנקל שליט"א תירץ באופן אחר הקושיא על רש"י למה לא הסביר דעבידא לאיגלויי על דברי רב יהודה אמר רב אלא המתין עד רב אשי עד שפירש זה. והוא שרב אמר נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו וא"כ האופן שעבידא לאיגלויי שזה שקר הוא שהישראל יאמר שלא נתן לו את זה כשהיה בעל מום וזה אין צורך שרש"י יכתוב כן כי פשיטא שזה הדרך שעבידא לאיגלויי כי הוא בדיוק ההיפך ממה שהכהן אמר. משא"כ אצל נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה אין הכרח שיתברר שזה שקר ע"י שהחכם יבא ויאמר ההיפך דהיינו שיאמר שהכהן מעולם לא הראה לי בכור זה אלא יכול לומר שהכהן אכן הראה לי את הבכור אבל לא התרתי אותו וממילא מה שהכהן אומר שהוא בעל מום אינו נכון כי אני ראיתי אותו ואמרתי שהוא תם. ומעתה מאחר שהדרך שעבידא לאיגלויי אינו בדיוק ההיפך ממה שהכהן אמר לכן יש צורך שרש"י יפרש זה וזמ"ש רש"י דאתי חכם ואמר לא התרתיו לך.

כל טוב

דוד בלום