שלום

מבואר בגמרא (נדרים כד-כה) שאם הנשבע אומר שכוונתו לפרשנות מסוימת שהלשון סובלת משמעות זו, יכול לומר שכך הייתה כוונתו (גם אם סתם בני אדם מפרשים אותה אחרת, אבל מ"מ זו משמעות שיכולה להתאים ללשון. עפ"י נמוקי יוסף כה). אבל אם אין זו לשון בני אדם, אין מתחשבים בפרשנות הפרטית כנגד משמעות הלשון.

יש שנראה מדבריהם שזה רק בשבועה, אבל בנדר הולכים לפי מה שבלבו, כפי שהוא מפרש את הלשון (כן נראה ללמוד מהתוס' כג: סד"ה ואת)). אך אין הדבר מוסכם (ע' רא"ש ל: רמ"א יו"ד ריז,לו).

יוסי בן ארזה