בס"ד
לכבוד הרב שליט"א,
כתבו התוס' ד"ה והני תנאי כי הני תנאי.ז"ל: אע"ג דפליגי תנאי בהדיא בהכי מכל מקום דחיק אביי לעיל דחשיב טירדא דמצוה הא דלא מצי בעיל דניחא ליה לאקומי מתני' כשמואל דאסר לבעול ומוקי נמי פלוגתא דברייתא אי חשיב טירדא הא דלא מצי בעיל כדי לאוקמי כשמואל כל מה שיכול
ע"כ.
ובדבריהם מפורש ששמואל ס"ל דאסור למיבעל בשבת ולא הבנתי מהיכן למדו זאת ואין לומר ממ"ש דשרי למיבעל בשבת כדשמואל דשם קמ"ל גבי פירצה דחוקה ושמואל גופא לא מיירי בבעילה בשבת.
תודה רבה.
אליאור, ישראל
שלום
אפשר שכוונת התוס' אליבא דבי רב בתחילת הסוגיא, שאמרו רב התיר ושמואל אסר (ומה שתפסו התוס' כמותם ולא תפסו כנהרדעי ואמרו שרב אסר - כי יותר דחוק לומר שהמשנה שלא כשמואל מאשר שלא כרב).
גם אפשר שכוונת התוס' לפי מה שסבר שמואל להלן מב: במלאכה שא"צ לגופה כרבי יהודה (ועתוס' לעיל ג), א"כ מוכח ששמואל אסר לבעול בתחילה מפני שהוא פס"ר - וכפי שנקט אביי עצמו בהמשך שאין בקיאים בהטיה.
בברכה. יוסי בן ארזה
