יום ד' צום גדלי' תשפ"ג
דף עז. מתני' האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא.
ויש להבין, מדוע אין כופין אותו להוציא, הרי האשה אומרת שהיא מקפידה על המומים
והנה בעל השיטה מקובצת מביא הסבר מתוס' רי"ד 'משום דאנן סהדי דאשה ניחא לה בכל דהו, דאיש קפיד אמומין מפני שאין אשה אלא ליופי, אבל אשה לא קפדה אמומין'.
אבל עדיין יש להבין, הרי היא אומרת בפירוש שהיא כן מקפידה.
לכן נראה שהסבר התוס' רי"ד מיוסד על המושג 'עיניה נתנה באחר', (נדרים צא:, וכבר נזכר במשנה שם צ:).
פירוש הדואר
שלום
יתכן. אך אפשר לפרש שהואיל ושיערו חכמים שרוב נשים אינן מקפידות בכך, לא חייבו להוציא גם אם אשה מסוימת שקשה לה. כי הדין נקבע על פי הרוב. ואם אעפי"כ תרצה יכולה לצאת ממנו בלא כתובה, כדין מורדת.
יוסי בן ארזה
בס"ד עש"ק בראשית כ"ו תשרי תשפ"ג
שלום.
במה עדיף 'רוב' בענין הזה מהסבר התוס' רי"ד 'אנן סהדי'. האשה הזאת אומרת מפורשות שהיא כן מקפידה.
לכן לכאורה נראה ש'מחוורתא כדשנינן מעיקרא', משום 'עיניה נתנה באחר' נגעו בה. על כל הסבר שניתן, יהי' צורך להסביר מדוע אין אנו שומעים לדברי האשה הזאת, ואיך אנו מסבירים מדוע היא אומרת כך.
פירוש הדואר
'אנן סהדי' קובע שגם האשה הזו עצמה הייתה נישאת לו על אף המומין אלא שעכשיו עיניה נתנה באחר. וזה חידוש גדול יותר מלומר שייתכן שיש נשים - גם בזמנם - שאינן רוצות להינשא לבעלי מומין, אלא שהם מיעוט, ולא חששו לאותן מיעוט בכדי לחייבו להוציא.
יוסי בן ארזה