ערב שבת פרשת יתרו
לכבוד מו״ר הרה״ג שליט״א אחדשה״ט
מועד קטן דף ח מאי שנא שלשים יום אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל ובא ספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע ולא עלה באותה שעה אמרו לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום
לכאורה זה חשש רחוק ומדוע גזרו מטעם זה?
החותם בכבוד גדול,
שבת שלום ומבורך
שמואל דוד בערקאוויטש
שלום
אמנם המעשה הזה הוא חריג, אבל עיקר החשש שההספד מבטל משמחת הרגל, כפי הנראה היה מצוי למדי (נראה שפעם היו חווים יותר את העצב ואת השמחה מאשר היום שכל החיים מהירים והרגשות מתחלפים במהירות גדולה).
ומצינו כעין זה שגזרו בגלל מעשה לא שכיח שהיה - כגון סנדל המסומר ועוד. ויש מפרשים שחכמים ראו בזה כאיתות משמים לדעתם שראוי הדבר לגזור בגלל סיבות שונות. לא שהמעשה הזה עצמו הוא הגורם היחידי.
בברכה. יוסי בן ארזה
