חולין דף קיא. א

מה דין כבד שנתבשלה באופנים דלהלן האם היא נאסרת בעצמה?

בבישול רגיל במתובלת, או שנשלקה
לר' אילעזר מותרת מותרת
לר' ישמעאל בן ריב"ב מותרת אסורה [1]

הצולה כבד בשלמותו [2], האם צריך לקרעו שתי וערב ולעשות חתך מלמטה? [תוד"ה וחתוכיה].

כשרוצה לבשלו כשלא רוצה לבשלו
לתוס' צריך לא צריך
לבה"ג צריך צריך

האם מותר לצלות כבד עם בשר, או כחל עם בשר באופנים דלהלן?

כבד מעל בשר [3] כחל מעל בשר
לסתמא דגמ' מותר [4] אסור [5]
לרב דימי מנהרדעא אסור מותר [6]
לדרש מרימר "הלכתא" לכתחילה אסור - בדיעבד מותר

חולין דף קיא: א

סכין שחיטה - שבולעת דם מצואר הבהמה שחשוב כרותח, מה דינה?

לחתוך רותח לחתוך צונן
אמרי לה אסור [7] צריך הדחה [8]
ואמרי לה אסור לא צריך הדחה

כלים דלהלן מה דינם לאכול בהם רותח או כותח?

קערה שמלח בה בשר לאכול בה רותח סכין בשרית שחתך בה צנון לאוכלו בכותח
לרב כהנא אסור [9] מותר [10]
לאביי אסור אסור [11]

דגים שעלו בקערה (שהיתה מודחת) שבישלו בה בשר בו ביום, האם מותר לאוכלם בכותח? [תוד"ה הלכתא].

היו הקערה והדגים צוננים היו רותחים כשנתשלו עמה
לרב פשיטא דמותר אסור אסור
לשמואל פשיטא דמותר מותר - דנותן טעם בר נותן טעם שרי לריב"ן: אסור
 
לתוס': מותר
-------------------------------------------------

[1] ע"י שמתבל אותה היא מתרככת והיא בולעת, וכן אם שלקה - דהיינו שבישלה בישול רב.

[2] דאז יש דם כנוס בסמפונות. אכן התוס' להלן ס"ל שאם רק צולה הדם יוצא החוצה דרך הסמפונות, ומה שלא יצא הוי דם האברים שלא פירש ושרי.

[3] אולם כשהכבד או הכחל מתחת הבשר - בודאי עדיף טפי, וכך יש לעשות לכתחילה כדלקמן. אולם אם יש "בי דוגי" (כלי המקבל את השומן הנוטף בשעת הצליה), אסור לצלות שם כבד אפי' כשהוא למטה, משום שדם הכבד נשאר למעלה ומתערבב עם השומן, ושונה מכל צולה בשר - שמותר לתת "בי דוגי" דאף שנוטף גם דם עם השומן, מ"מ הדם שוקע לתחתית הכלי, וכשלוקח את השומן - משאיר את הדם למטה. [ע' בסוגין לקמן (דף קיב.) עוד פרטים בענין ה"בי דוגי" הנ"ל.

[4] דהדם לא נבלע בבשר הנצלה, אלא מחליק ללמטה, ולכן גם כשהכבד למעלה מותר. ומבואר בתוס' (בד"ה כבדא), דגם מי שהתיר הוא רק בדיעבד, אבל לכתחילה אסור לכו"ע.

[5] דטבע החלב היוצא בצליה להדבק בבשר ולהאחז בו, ולא מחליק למטה.

[6] דחלב שחוטה רק דרבנן, ולכך אף שהוא נסרך בבשר, לא החמירו חכמים באופן זה. וביארו התוס' (בד"ה תותי) שעל כרחך מיירי שקרעו שתי וערב, דאל"כ ודאי אסור אפי' כחל תחת הבשר - דהרי שמנונית הבשר נבלעת בחלב שבכחל. אכן אף שקרעו שתי וערב, מ"מ ע"י הצליה יוצא עוד חלב ונוטף על הבשר, ולרב דימי איה"נ גם בזה שרי וכנ"ל, אולם למרימר למסקנא אסור דניכר החלב שהוא בעין על הבשר.

[7] כתב הר"ן שלרש"י (דלקמן) אם מדיח את הסכין מותר לכו"ע גם לחתוך רותח. אולם הראשונים חולקים, וסוברים שצריכה הגעלה או ליבון.

[8] רש"י מפרש שהכוונה שצריך אותו הצונן הדחה - אם חתך בה, דאף שהוא צונן וגם קינח את הסכין, אין יוצא שמנונית הדם לחלוטין ולכן צריך להדיח את הצונן שחתך בו. והרבה ראשונים מפרשים, דקאי על הסכין - שצריך להדיחה קודם שרוצה לחתוך צונן.

[9] וכמו שאמר שמואל לעיל ש"מליח הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל". וכן עשה מעשה ר' אמי ששבר קערה מחרס שמלח בה בשר, ומסתמא שמע כן מר' יוחנן. ומתוך כך נדחו דברי רבין שאמר בשם ר' יוחנן ש"מליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל".

[10] אביי פירש הטעם משום שהיתרא בלע, ורבא פירש הטעם משום שאפשר לטעום את הצנון קודם לכן אם יש בו טעם בשר - ואז לאוכלו בכותח. ואם יש קפילא, עצה זו מועילה אפי' ברותח שעלה בקדרה שמלח בה בשר.

[11] כן הביאו גם התוס' (בד"ה אמר) שהכי ס"ל לקמן (בסוף העמוד). ומה שפירש כאן טעם ההיתר, הוא אליבא דרב כהנא.

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף