-------------------------------------------------

[1] הסיקה הגמ' שגם ר' יהודה ס"ל כר' שמעון, דהנה נחלקו ר"א ור"ש מאיזה פסוק לעשות את הגז"ש [אל הפסול הנאמר כאן (ויקרא ו' כ"ג) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף], דר"א לומד מפסוק: וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר. ואילו ר"ש לומד מפסוק: ואת פר החטאת ושעיר החטאת אשר הובא מדמם לכפר. ומצינו שלא יכל ר' יהודה ללמוד מ-לכפר הכתוב בפסוק זה האחרון לענין טומאת בגדים, וע"כ הטעם הוא שהוצרך לו ה-לכפר לגז"ש של ר"ש.

[2] מבואר בסוגיא בפשיטות שר' יהודה לא פסל כאן אלא אם הכניסו במזיד, אבל אם הכניסו בשוגג אפי' אם כיפר - כשר. [ועי' רמב"ם פסולי המוקדשים פ"ב הל' ט"ז].

[3] פי', דכל זמן שלא קדשו בכלי אין זה מבורר למזבח - וחשיב חסרון בגופייהו. [ולר"ש דס"ל דקומץ לא בעי קידוש כלי, כתבו תוס' בעמ' ב' בד"ה למעוטי, דבא למעט לבונה קודם קמיצת הסולת].

[4] והכי ס"ל לר' שמעון במשנתנו לענין נסכים הבאים מחמת זבח, שאין המזבח מקדש אותם, וכל שנפסלו הנסכים או שנפסל הזבח אפי' שהנסכים לא נפסלו וכ"ש היכא ששניהם נפסלו - ירדו הנסכים - דאין המזבח מקדשם. אולם בנסכים הבאים מחמת עצמם ס"ל לר"ש כרבן גמליאל שהמזבח מקדשם.

[5] ר"ל הפסוק בשמות כ"ט, שאומר: כל הנוגע במזבח יקדש.

[6] כלומר שלא רק הפסולים לן טמא ויוצא שהיה להם שעת הכושר להעלות למזבח לפני שנפסל, אלא אפי' בנפסל בשחיטתו במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו שלא היה לו שעת הכושר - ג"כ המזבח מקדש ולא ירד. ורבן גמליאל ס"ל שאין צריך לזה ריבוי מיוחד, דכיון שהמזבח מקדש פסולים - איזה פסולים שיהיה משמע.

[7] אפי' שקדש בכלי. ובזה חולקים התנאים של הברייתא על תנאי המשנה הסוברת שכל שראוי למזבח ולאישים - המזבח מקדשו ולא ירד.