גלי מסכתא - תמורה פרק ו

גמ' כח. - לא.

כל האסורין למזבח אפי' נתערבו באלף אוסרים [רש"י - בע"ח לא בטלי], אפי' נתערבו כשהיו עדיין חולין

איסורי הנאה חשיבי ולא בטלי

רובע ונרבע עפ"י עד אחד או הודאת בעלים אסור להקרבה ומותר באכילה

נעבד אסור לגבוה, וצפויין אסור אף להדיוט (רש"י)
[לא תחמוד כסף וזהב עליהם]

רובע ונרבע וכו' צריכים מום קבוע לפדות בהן

מוקצה אסור - רק במוקצה לז' שנים (רש"י - ואח"כ יקריבוהו לע"ז, ל"ב - אחר ז' מותר דתו לא יקריבו) - עד שיעבדו, גיזה עד שיאכילהו כרשיני ע"ז (רש"י ל"ק - לצורך ע"ז דמאז נאסר, ל"ב - לצורך כומרים דמכאן ואילך מותר דתו לא יקריב)

מוקצה ונעבד מותר להדיוט [הו"ל מן המותר לישראל מדאיצטריך מיעוט מגבוה]

אתנן - אפי' נותן יותר ממה שהתנה, צריך שייחדו בשעת ביאה וקיים בשעת ביאה (וספק בהקדיש לפני ביאה [כמסירה להדיוט]), צריך שיהא קנוי לה או אפותיקי לה בשעת ביאה

אתנן זכר הוי אתנן, אשתו נדה - לרב ורבי אינו אתנן [לאו "זונה"] ללוי אסור [תועבה],
נותנת לו אינו אתנן [זונָה, ותהי להפך]

אביי, רב - זונה עכו"ם אתננה אסור (ולא ישראלית דתפסי קידושין) [תועבה - תועבה (לא תפסי קידושין)], וכהן אינו לוקה עליה משום זונה [לא יחלל זרעו - מיוחס],
אבל לר' אלעזר דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אפי' ישראלית דתפסי קידושין

לרבא אף דישראלית אסור (לל"ק באומר "הילך אתנן" לרבנן דר' אלעזר) ואף לוקה בזונה גויה [ילפי מהדדי]

אתנן לשפחתך אצל עבד עברי שלי שאין לו אשה ובנים - לרבי (מאיר) אינו אתנן [רש"י - דס"ל דאפ"ה רבו מוסר לו שפחה], לרבנן הוי אתנן [אסורה לו]

שותפין שחלקו י' טלאים כנגד ט' וכלב, כל הי' מחיר כלב, ואפי' למ"ד יש ברירה - כשכלב שוה יותר מכל טלה [טיפונא דכלב שדי בכולהו]

פרש שור הנסקל מותר [לא ניחא בנפח, לא יאכל את בשרו]

פרש ע"ז אסור [ניחא בנפח, והיית (מהיה ממנה) חרם כמוהו]

אתנן ומחיר כלב - שכיוצא בו למזבח אסור, מעות מותר,
חיטין ועשאתן סולת - ב"ש אוסרין [גם] וב"ה מתירין [הם],
פרה אדומה לר' אלעזר מותר [בית ה'],
זהב לריקועין (רש"י - או אבנים לבנין ביהמ"ק) לר' יוסי בר"י אסור [בית ה'],
להיות נמנה אפסחו מותר [לכל נדר - ולא נדור]

ולד איסורי המזבח - לת"ק מותר למזבח, לר"א אסור

ר"נ - מח' במעוברת שנרבע אי עובר ירך אמו,

רבא - מח' בנרבע ולסוף עיברו אי זו"ז (אב ואם) גורם אסור
אבל ולד נרבעת או נוגחת מעוברת אסור [גם הולד נרבע/נגח],

וולד מוקצה ונעבד מח' ב' לשונות [כוונתו רק לאֵם, ניחא בניפחי'],

לל"ב מח' מתי בזיא מילתא - לרב הונא בר חיננא בשם ר"נ מח' בנרבע הקדש,
לרבא בשם ר"נ מח' בנרבע כשהן חולין אבל הקדש לכו"ע אסור

ולד טרפה - לת"ק מותר למזבח, לר"א אסור [למ"ד טרפה יולדת מח' אי זו"ז גורם אסור,
למ"ד אינה יולדת מח' אי ירך אמו] ומודה ר"א באפרוח מיונה טרפה [גדלה משהסריחה הביצה (רש"י - ופקע איסורא)]

ר"ח בן אנטיגנוס - יונק כל יום מטרפה אסור

מח' תנאי אי פודין טרפה לכלבים

רש"י כח. - לא.

חורש בשור וחמור מותר לגבוה אם הקדישו אח"כ

לרש"י - הקדיש ואח"כ הקצהו או עבדו לא מיתסר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו

"הילך אתנן" - לרש"י - צריך רק בפעם הראשונה דלא הוי זונה

אין זנות לבהמה - לרש"י - כלבה

ולד טרפה - לרש"י לכו"ע להדיוט מותר דלא מגופה קא רבו

רב הונא - למ"ד לאו ירך אמו משום דמאוירא קא רביא - בעיבור אינו אדוק בגופה ומעצמו נוצר,
אחר שנולד - עיקר גידולו לא מאמו

עוד חומר לימוד למסכת תמורה

עוד חומר לימוד
למסכת תמורה