הלכה א' (ח: - י.)
שאני מנחת סוטה: מביאה בכפיפה מצרית (שאינה ראויה לכלי שרת) ונותנה על ידה [ליגעה שתודה], בלי שמן ולבונה, שעורים, קמח מעורב (ספק אי די בחילקה לה' חלקים או הדק היטב)
הבעל מביא המנחה ומקדשה לשמו ולשם האשה בעל כרחה [הוא מעוכב מלקיים ושמחת אתה וביתך עד שתשתה]
ובאשת כהן הקומץ קרב לעצמו והשיירים לעצמן על בית הדשן
מפרישין קרבן בעל כרחן של זב וזבה ומצורע [כמו אב על בנו קטן] וחטאת יולדת [כמו באשתו חרשת להתירה בקדשים] וקרבנות נזירות אשתו [מנוולת ומעוכב מלשמוח עמה]
קטנה אינה שותה [מותרת כאנוסה], וכן חרשת [ואמרה האשה אמן אמן]
חטאת ואשם מצורע טעונין נסכים [כבר נתכפר וקרבן להתיר קדשים]
מנחת עומר משעורים [ג"ש מנחת מנחת מסוטה, ג"ש אביב קלוי - השעורה אביב; ב' מיני ביכורים דציבור כמו ב' מיני מנחת יחיד]
הלכה ב' (י. - יא.)
מי כיור לחכמים 1/2 לוג [שיהא מראה מים [מי] ודיו [המאררים]] ולר"י 1/4 לוג [לר"י הכתב מועט]
לכוס חרס חדשה לר"א [דומיא דמי כיור שהיה מים חיים לר' ישמעאל] ולרבנן אפי' במקידה (שבר כלי) שרובה קיים ומח' בהושחר בדיעבד
לכוס חרס חדשה לר"א [דומיא דמי כיור שהיה מים חיים לר' ישמעאל] ולרבנן אפי' במקידה (שבר כלי) שרובה קיים ומח' בהושחר בדיעבד
לר"א איזוב שהזה מי חטאת פסול למצורע, וספק בהזה מצורע אחר (לר"ע ור"ט כשר)
ר"ט טיהר מצורעים שלא בפני הבית ובגבולין
פ' סוטה בטבלת זהב של הילני המלכה - לר' ינאי ראשי תיבות בכתב בינוני, לתני ר' הושעיה כל הפרשה
מים עפר וכתב - מקום שבאת, הולכת, דין וחשבון;
עקביה בן מהללאל - זכור את בארך, בורך, בוראך
כתיבה לשמה בגט, סוטה, גט שחרור [לה]
צריך שיהא נראה אפר פרה, עפר סוטה [אל המים - על המים] רוק יבמה,
דם צפור מצורע ברביעית מים חיים
דם צפור מצורע ברביעית מים חיים
לר' יוחנן מי סוטה נפסלת בלינה [נתקדש בכלי שרת],
ור' אבא בשם רב אבינא חולק [אין ממנו למזבח]
אם אין עפר תיחוח במשכן יביא ומניח בקרקע (לק"ע לר' אבין א"צ להניח) [אשר יהיה]
הלכה ג' - ד' (יא. - יא:)
לר' יוסי כותב מאם לא שכב עד אמן אמן, לת"ק מדלג צוואות וקבלות, לר"י רק כותב אלות
מח' ר' יוחנן ור"ל אם משביע ואח"כ כותב [כסדר הקרא] או כותב ואח"כ משביע [לסמוך שבועה להשקאה]
שבועות מעכבין השקאה, לל"ק - מח' אם תנאים (ק"ע - שיאמר אם לא שכב, פ"מ - כל המעשים) מעכבין [אם זאת תורת לעכב], לל"ב - אם סדר האמירה מעכב
כותב על קלף [בספר] בדיו [ומחה - שיכול להימחות] ומוחקין מס"ת רק כשאין קנקנתום
ר' יוסי - מגילת סוטה אינו מטמא ידים [למחיקה ניתנה], ורבי מסתפק
לב"ש אות א' שלא בדיו פוסלת וחייב על מחיקת השם שלא לצורך, לב"ה שתים [כדי לכתוב י-ה]
ספק אם פסולה בכתב בעל פה, במחק בעפר שנותן במים, מחק אחרי כתיבת כל אות
לר"ש כותבין על עור בהמה טמאה [למחיקה ניתנה],
ור' אלעזר בן שמוע ור' אלעזר בר"ש חולקין [אולי לא תשתה]
הלכה ה' - ו' (יא: - יג:)
גלגול שבועה [אמן אמן] על כל טומאה האוסרתה - מאיש אחר, אירוסין,
כשהיתה שומרת יבם [כר"ע דאוסרתה; לר' אילי - וקנא את אשתו - אפי' מקצת אשתו],
לר"מ אף שלא אטמא לעתיד [זאת תורת הקנאות - תורת העולמים] והמים בודקין כשתטמא
אמן = שבועה, קבלת דבריו, יתאמת דבריך
כל שבועה לומדין מסוטה - מגלגלין אפי' על דבר שאין נשבעין (קרקעות),
באלה ושבועה (מח'), אמן אמן (מח')
באלה ושבועה (מח'), אמן אמן (מח')
אין קידושין תופסין ביבמה לשוק [לא תהיה וכו' לאיש זר - אין הויה; כר"ע דממזר מחייבי לאוין]
שומרת יבם שזינתה - לר' לעזר ור' ינאי מותרת ליבם [כרבנן דר"ע; ונעלם מעיני אישה - ולא מיבמה] - ר' יוסי ב"ר בון - ואינה לוקה
לר' יהושע בן לוי אסורה [כערוה אף לרבנן דאין קידושין תופסין]
לר"ע בב' בעלים שותה ושונה, לחכמים אף בעל א'
אין משקין: גר [בני ישראל], גיורת [והביא איש את אשתו (המיוחדת לו; אשה כאיש)],
לעקביא גר שנשא גיורת [בני ישראל] (וחכמים חולקין [ואמרת אליהם - כל ששכיבתה אוסרתה], הוא או היא סומא [מעיני אישה; כר"י דפטורה ממצות]
לעקביא גר שנשא גיורת [בני ישראל] (וחכמים חולקין [ואמרת אליהם - כל ששכיבתה אוסרתה], הוא או היא סומא [מעיני אישה; כר"י דפטורה ממצות]
ר' ינאי - גירשה הוי כמחילת קינוי
גירש סוטה והחזירה ונסתרה שנית - ספק אם המים בודקין [אינו מנוקה מעון]