-------------------------------------------------

[1] ומתוך כך העמיד ר' אחא את המשנה שהתנדבו יחידים לקרבן עצים כר' יוסי, וכן את המשנה שאשה עושה כתונת לבנה כהן.

[2] ובזה גם חכמים מודים שלא גזרו שמא לא ימסרו יפה, דרק בקרבן עצמו גזרו.

[3] שירי הלשכה אלו המעות שנשארות אחרי שגמרו לתרום בג' הקופות. ומותר שירי הלשכה אלו המעות שנשארו אחר שנעשו כל הצרכים המנוים כאן שהיו עושים במעות שירי הלשכה.

[4] כן הוא לדעת ת"ק, אכן אבא שאול חולק וסובר שאינו נעשה מזה אלא כהנים גדולים היו עושים אותו מעצמם.

[5] ע' ביומא (דף סו.) שעשו גשר למשלח את השעיר משום שהיו מתלשים בשערותיו ואומרים לו "טול וצא ואל תשהה את העונות כאן".

[6] מה שלא מנינו כאן מזבח העולה וההיכל והעזרות אליבא דר' יהודה גדגדות (לקמן), משום שהגר"א מוחק שם ומבאר שהם באות מלשכת בדק הבית ולא משיירי הלשכה. וכן הוא בברייתא בכתובות (דף קו:).

[7] היו קונים יינות וסלתות לצורך נסכים בזמן השער הזול (כגון בשעה שהיה יוצא ד' סאין בסלע), ומוכרין אותם לאנשים בזמן שער היוקר (כשהיה יוצא ג' סאין בסלע), והיה הקדש משתכר בסאה רביעית. [בגמ' לקמן (דף יא.) יש מ"ד דס"ל שבשכר הזה שהיה הקדש משתכר היו מקייצים בו את המזבח, ושזה ביאור המשך המשנה בדברי ר' ישמעאל גבי "מותר פירות"].

[8] דיש לחוש שמא יפסידו. וכתב הרמב"ם (פ"ד מהלכות שקלים ה"ט), שלר"ע היו משתמשים במעות לקנות קרבנות לקיץ המזבח.

[9] היינו מותר המעות שנשארו בקופות אחרי שתרמו והגיע ר"ח ניסן וכבר אי אפשר להשתמש בהן כי צריך להשתמש ממעות חדשות שבאו מהתרומה של השנה החדשה.

[10] ע' לקמן (דף יא.) ששם ביארה הגמ' כיצד נותר מהנסכים.

[11] כפי שמנתה אותם המשנה לעיל (דף ט:), שהם: תמידין ומוספים ונסכיהם, העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושאר קרבנות ציבור כגון קטורת ושכר האומנים של הקטורת, מלח לקרבנות.

[12] וכן מנוים בגמ' לקמן, דשכר תלמידי חכמים המלמדים את הכהנים את העבודה, ומבקרי מומי קדשים, ומגיהי ספר העזרה, ושכר שני דייני גזלות. ולשמואל גם הנשים העושות את הפרוכת.

[13] דכיון שהיו מזים כנגדה את דם החטאות הפנימיות (שהם פר ושעיר של יוה"כ, פר העלם דבר של ציבור, פר כהן משיח ושעירי ע"ז של ציבור), וכדעת ר' ישמעאל ור' חנניא דמתניתין דס"ל דכלי שרת באים ממותר תרומת הלשכה, והרי שהם שייכים לתרומת הלשכה. [ומתבאר לפ"ז, שכלי שרת שצריכים אותם יבואו אפי' מתרומת הלשכה עצמה, וממותר תרומת הלשכה יקחו כלי שרת הנצרכים פחות].

[14] דהיינו הקרבת כל הקרבנות שקרבים על מזבח החיצון, מלבד החטאות הפנימיות (נזכרו בהערה לעיל) וקטורת. הגמ' לקמן (דף יא.) מסיקה שמחלוקת חכמים ור' מאיר שבברייתא מיירי בעבודות שבחוץ, ואילו המחלוקת של האמוראים שתובא בסמוך מיירי על העבודות שבפנים.

[15] כך היא גירסת הגר"א ומוחק לתיבות "כיור והכן", והיינו מה שמעכב הוא רק מה שמפריע להקרבת הקרבנות דהיינו קרנות המזבח. וע' בזבחים (דף סב.) ששם מבואר מה הוא כרכוב (האם הוא ציצים וקילועים המקיפים את המזבח באמצעו - כרבי, או בליטה במזבח המקפת באמצעו - לר' יוסי).

[16] והם: פרוכת, מנורה, שולחן, מזבח הזהב, מזבח העולה, כיור, - ע' ברבינו משולם.