הלכה א' (לא. - לא:)
דבר לשמירת הבהמה אינו משאוי
למשנתנו גמל יוצא באפסר ולא סוס [נטירותא יתירא], לר' יוסי ורב להל' אף סוס ופרד וחמור
גר מלוב הוי גר מצרי
הלכה כר"י \ מסוסה וחמור אסור בפרדה מחמורה וסוס [אין חוששין לזרע האב],
לחכמים מותר [חוששין]
תכשיט בהמה לנוי אינו מקבל טומאה, לשמירה מקבל טומאה [תשמיש אדם]
לר"ש מושכין בהמה אפי' נעשה חריץ בצוארו, ופותחין ונועלין דלת הנגררת [אינו מתכוין]
טובלים שיר ע"ג בהמה כשהוא רפוי
הלכה ב' (לא: - לב.)
חמור יוצא במרדעת ואוכף (ה"ד) [לחמם] הקשורה מע"ש [בשבת נשען בבהמה]
לר' יוסי מ"מ משאוי הוא
מותר לקשור קצה שני של חבל לפרה/לאבוס בשבת [כר"ש בן אלעזר דמותר להשתמש על צדדי בהמה ואילן; קושרים לרצועה], ולא ב' קצותיו [ישאיר קצה א' קשר קיימא]
אילים יוצאין לבובין (עור כנגד הלב), הרחלים שחוזות או כבולות (שיעלו/לא יעלו זכרים)
וכבונות (שמירת צמרן), ור' יוסי אוסר חוץ מרחלים כבונות
וכבונות (שמירת צמרן), ור' יוסי אוסר חוץ מרחלים כבונות
כיס בדדי עיזים - לת"ק מותר
לר"י ליבש מותר [מיהדק] וליחלב אסור
לר' יוסי ור"י בן בתירא ורב להל' מ"מ אסור [מראית עין]
הלכה ג' (לב.)
לא יצא גמל במטוטלת (כר להשוות חוטרתו) בבלי - אא"כ קשורה בזנבו וחוטרתו, ברגלים קשורות, גמלים קשורים זה בזה [נראה כיוצא למלאכתו], אבל בכל החבלים בידו מותר (ולא יכרוך סביב ידו שעטנז)
במשיכת הבהמה - מח' אליבא דשמואל אם אסור שישתלשל קצה החבל מידו [משוי]
ומצואר הבהמה מותר [אינה מצווה על משוי]
או להיפך [א"א שלא ישתלשל מעט מידו, אבל מצווה על שביתת בהמתו
ואפשר להזהר כשקושר]
ומצואר הבהמה מותר [אינה מצווה על משוי]
או להיפך [א"א שלא ישתלשל מעט מידו, אבל מצווה על שביתת בהמתו
ואפשר להזהר כשקושר]
לר' זעירא שניהם אסורין
חבל טפח מידו לצואר בהמה (ביניהם; סמוך לארץ) אסור
הלכה ד' (לב. - לג.)
לא יצאו: חמור במרדעת או אוכף שאינה קשורה או קשורה באופן שיטיל עליה משוי,
בזוג פקוק, קמיעה מומחה,
בדברי רפואה שיש להם צורך לאדם (ומחלוקת בלצורך בהמה בלבד - קשישות (עצים להעמיד עצם שנשבר) ואגד ע"ג מכה),
תרנגולים בחוטין, ברצועה; זכרים בעגלה תחת האליה [חריץ בקרקע]; רחלים חנונות (כיפה צמר, שורש בחוטמה שיתעטש ויפלו תולעים); עגל בעול/במחסום שלא יינק;
פרה בעור קופד בין דדיה, ברצועה בין קרניה - ומח' אליבא דשמואל אם מותר בתוך חורים בקרניה או לא [נטירותא יתירא]
כלב יוצא בסוגר (טבעת בצוארו) בכדי לשמור בשרו ולא בכדי להכות בו
קלקלה תלויה במי שבידו למחות ואינו מוחה