גמ' סז: - סט:

תינוק שנשבה - לרב ושמואל מביא חטאת א', לר' יוחנן ור"ל פטור [לרש"י - אומר מותר = אנוס, מונבז - היקש למזיד - שהיתה לו ידיעה]

שוכח עיקר שבת - חטאת א' [ואת שבתותי תשמורו - שמירה א' לשבתות הרבה]

יודע עיקר שבת - חטאת א' לכל שבת [ושמרו בנ"י את השבת - שמירה לכל שבת]
אפי' מלאכות הרבה [מאחת מהנה - הנה שהיא אחת], ור"א חולק

יודע שהוא שבת - חטאת על כל מלאכה, לרבא כריתות טז: - אבל לא על כל שבת ושבת

כלל "גדול" - הו"א דיש עוד כלל אחר, יש אבות ותולדות, גדול עונשו

חטאת כשזדונו כרת [רבנן - היקש לע"ז]

למונבז חייב בשגגת קרבן לבד)

לרבנן - ר' יוחנן - בשגגת כרת [לרש"י - קרבן בא על הכרת]
(חוץ משבועת ביטוי - שגג בלאו (לרש"י - שכח שבועתו)

ר"ל - צריך שגגת לאו וכרת [אשר לא תעשינה]
י"ג ל"ב, ר"נ (שבועות כו:) - מודו רבנן דשגגת קרבן מחייב בשבועת ביטוי, ואביי חולק

שגגת תרומה לחומש - אביי - שגג בלאו (רש"י - כסבר חולין הוא),

רבא לרבנן - אף שגג במיתה בידי שמים לבד (למונבז - אף שגג בחומש לבד)

רש"י סז:

לרש"י - ימי החול שבינתיים = ידיעה לחלק שגגות שבת ולא לשגגת מלאכות,

גמ' סט: - עג.

מהלך במדבר - שבת ביום ז' [כבריאה], לחייא בר רב ביום א' [כאדה"ר]

כל יום עושה כדי פרנסתו ואותו יום מינכר בקידוש והבדלה (רש"י - לזכרון בעלמא)

חילוק מלאכות לחטאות [שמואל - מות יומת - מיתות בממון הרבה, ר' נתן - אל"ה הדברים - והבערה לחלק, ר' יוסי - מאחת מהנה - א' שהיא הנה]

העלם שבת ומלאכות -

ר"נ, לרשב"א - רבינא - חייב א' [העלם שבת העיקר, משמעות רש"י - לרבינא ספק לקולא]

רב אשי - אי משום מלאכות פירש (לרש"י - "מלאכה היא זו") חייב על כאו"א

רבא - קרבן גוררת כפרת שגגת שנייה, אבל לא גרירה דגרירה, אביי - אפי' גרירה דגרירה

רב אסי או ר' זירא - אפי' גרירה א' של שגגת שבת לשגגת מלאכות לא אמרינן

ר' זירא - במקום חילוק חטאות אין צירוף ב' חצאי שיעור, חוץ מידיעה בינתיים לר"ג
אבל לר' יוחנן ידיעת כזית ראשון שקדמה ל1/2 זית מחלקת

חילוק חטאות - לר' יהושע תמחויין, לכו"ע כפרה, ספק בגמ' לר' יוחנן - הפרשות או \ אף ידיעות נפרדות לאחר המעשים [על חטאתו והביא] ור"ל חולק לקולא [מחטאתו ונסלח לו], פשטות משמעות אביי ורבא דאין הפרשות מחלקות

עולא - אפי' לר' יוחנן אין ידיעות מחלקות בין ביאה לביאה דשפחה חרופה בשוגג למ"ד
אשם ודאי מכפר אפי' בלי ידיעת חטאו

רב דימי - הפרשות מחלקות בין ביאה לביאה למ"ד דאשם ודאי צריך ידיעה (לרש"י - ר"ע), וידיעות מחלקות תלוי בר' יוחנן ור"ל

נתכוין למעשה בדבר היתר (לחתוך התלוש, לזרוק שתים, כסבור רה"י) (לרש"י - ועשה בדאיסור) -
לרבא הוי מתעסק, לאביי שוגג

רש"י ע. - עב:

לרש"י לא דרשינן "יצא מן הכלל" אם הכלל בל"ת ופרט בעשה

לרש"י גרירת אותה שם מלאכה בהעלם אחד לא חשיב גרירה

לרש"י לכו"ע חייב במתכוין למעשה איסור בזה ועשה באחר

גמ' עג. - עה:

אבות: זורע (= נוטע), חורש כ"ש, קוצר, מעמר (לאביי בגידולי קרקע),
דש, זורה, בורר, טוחן, מרקד, לש, אופה (=בישול).

גוזז, מלבן, מנפץ, צובע, טווה, מיסך (לר"י גם שובט), ב' בתי נירין,
אורג (לר"י גם מדקדק), פוצע, קושר, מתיר (רשתי חלזון), תופר (וקושרן), קורע.

צד, שוחט, מפשיט, מולח, מעבד (ר' יוחנן ור"ל שירטוט), ממחק, מחתך.

כותב, מוחק, בונה, סותר, מכבה, מבעיר, מכה בפטיש, הוצאה.

מודה ר"י דמשאצל"ג פטור במקלקל

מותר לברור ולאכול: עולא - לבו ביום, רב חסדא - פחות מכשיעור, רב יוסף - ביד,
רב המנונא - אוכל מתוך פסולת, אביי - לאלתר

טווה צמר שע"ג בהמה - לר' יוחנן חייב ג',
לרב כהנא פטור [אין דרך (לרש"י להדיוט)]

מורט שער מנוצה הוי ממחק; שף (לרש"י קרקע) הוי ממחק

מותח חוט התפירה חייב

לרבנן אין דישה אלא בגידולי קרקע

ור"י חולק - אף פציעת חלזון (וחולב) הוי דישה

רבא - פצעו חי הוי אינו מתכוין לנטילת נשמה, ור' יוחנן חולק

שוחט - שמואל - נטילת נשמה, רב - אף צובע [ניחא שיראו ויקנו]

רבא - אין עיבוד באוכלין, ורבה בר"ה חולק כשצריך לדרך

מחק אות א' גדולה כב' חייב

לר"י שובט (משוה שתי) ומדקדק (מכה הערב שלא יהא מתוח) אבות בפנ"ע

רש"י עג. - עד:

משמע מרש"י דא"צ מתיר ע"מ לקשור

נוטע מבריך ומרכיב אבות הן, זומר תולדת נוטע

השרת תמרים הוי מפרק - לרש"י מפרק אילן מפירותיו

מפרק - לרש"י תולדה דדש (וחולב רק מותר כלאחר יד במקום צער)

מהר"ם לרש"י - כתישה אב בפנ"ע

רש"י משמע דלאלתר מותר לברור אפי' בנפה, וביד - לא דמי לבורר כלל

לרש"י אין בנין בכלים

אין הפשטה אלא בעור

רש"י צג: - משאצל"ג פטור משום מחשבת

גמ' עה: - עו:

שיעור הוצאה - שיעור הראוי להצניעו -

ת"ק - הולכים בתר רוב בנ"א או כפי המצניעו עצמו (לר"ש ב"א אפי' למי שלא הצניעו)

ר"ש - כרוב רק להמצניעין כמותו או לרש"י המצניעו עצמו
ובלי הצנעה ברביעית

מוציא תבן (חזי לפרה) כמלא פי פרה להאכילו לגמל - לרב דימי לכו"ע פטור,
לאביי ורבין לכו"ע חייב [חזי לפרה (לרש"י שיעור חשוב)]

מוציא עצה (תבן קטנית דחזי לגמל) רק כמלא פי פרה להאכילו לפרה -
לר' יוחנן פטור, לר"ל חייב [מח' באכילה ע"י הדחק]

השונים בשיעוריהם - ר' יוסי בר' חנינא - מצטרפין לקל שבהן
[רבא - חזי לדוגמא למכור (לרש"י - ביחד)]

אוכלים לאדם - כגרוגרת ומצטרפין אבל לא קליפתן - ר"י - חוץ מקליפי עדשים ופולין חדתי, ולא גרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן

רש"י עו.

בגד ושק מצטרפין דראויין ליטמא מושב - לרש"י - דראויין לצירוף טפח