[1] והסיקה הגמ', דאפי' לפי ר' ישמעאל שמחמיר גבי בגדים שאף מצד אחד חוצץ, מ"מ כיון שמצאנו שר' יוסי אומר שבגד של בור אינו חוצץ אלא כשהכתם הוא משני הצדדים, א"כ לא תהא מרדעת חמורה מבגדו של עם הארץ ואינו חוצץ. וע' ברש"ש שהקשה, שאכתי לא נפשט ספק זה אליבא דר' יהודה (שסובר שגם בגדי עם הארץ אפי' בצד אחד הוי חציצה, וכדבסמוך). וע"ש שהסיק שאה"נ דגם ר' יהודה מודה בזה, דלא נחלקו לגבי מרדעת, אלא רק לגבי בגדי עם הארץ.

[2] ומבואר במשנה שם בסיפא, דר' יוסי בא לחלוק על מה שאמר ר' יהודה בשם ר' ישמעאל שבבגדים אפי' מצד אחד חוצץ ולא שנא בגדי מי הם. וס"ל לר' יוסי דהוא דוקא בבגדי בנאים (ת"ח, או כפי הפירושים דלהלן), אבל בגדים של עם הארץ גם ר' ישמעאל מודה שאינו חוצץ.

[3] כלומר, שאם לבשו הפוך, אינו נשאר עמו, אלא מקפיד עליו להופכו כדי שלא יראו התפירות המגונות.

[4] פירש"י, שבקי בכל הש"ס ואפי' במסכת כלה, דהגם שלא רגילים בה אינשי הוא נתן לבו לשנותה. וזה גם מה שהזכיר ר' יוחנן לקמן "בכוליה תנויי".

[5] לשיטת תוס', זה לא מבואר במימרא השניה של ר' יוחנן אלא במימרא הרביעית, שאמר שאם יודע בכל הש"ס ממנים אותו פרנס למקומו.

[6] ורבינו יצחק מפרש דמה שאמר לעיל ששואלים אותו בכל מקום אפי' במסכת כלה, הכוונה דבקי בהלכות - דהיינו מה שדורשים בכל חג וחג - וזה מסכתא דכלה, אז ממנים אותו פרנס במקומו. וזה גם מה שאמר בסמוך, שאם יודע במסכתין (היינו מה שנלמד בכל זמן ובכל חג) להשיב בכל מקום באותה מסכת ממנים אותו לפרנס במקומו, אבל בפחות מזה לא ממנים אותו כלל.

[7] ושמקריבין חלבי שבת ביוה"כ (אם יחול יוה"כ ביום ראשון), ואין מקריבין חלבי יוה"כ בשבת.

[8] לשיטתו לכו"ע לא תוקעין, דאין אחד קל מהשני, דכמו שחלבי יוה"כ אין קרבין בשבת, כך אין חלבי שבת קרבין ביוה"כ, ואין צורך לתקיעה - אלא באופן שאחד קל מהשני.

[9] ומיירי בירק תלוש, וגם שאינו חותך אותו דק דק - שאין בזה איסור דאורייתא של טוחן. וה"ה לפצע באגוזים ולפרכס בענבים הוא אותו דין.

[10] ודוקא מן המנחה ולמעלה, שיש בזה עוגמת נפש, שמחכה לאכול ומתקן את המאכל ואינו אוכל. אבל לא קודם לכן שעדיין אינו מצפה לאכול כלל.