[1] עי' תוס' לעיף בריש עמ' א' ד"ה לעריפת, שהמדידה היא זו שצריכה להיות בסנהדרין וכו'.

[2] אף שדחה אביי לדיוק רב יוסף, מ"מ תניא כוותיה דרב יוסף שצריך לכל הסנהדרין.

[3] אולם בזמן הזה שבין כה לא מחללים בשוויין לא בעי שלושה.

[4] והיינו שלושה סוחרים הבקיאים בשומא, ואפי' אחד מהם הוא הבעלים. ואף שיש שפירשו לקוחות כפשוטו, היינו שרוצים לקנותו, כבר דחו בתד"ה בשלשה לפי' זה. אמנם עי' ביד רמה ובמרגלית הים כאן אות י"א.

[5] והגם שנשארה הגמ' בקושיא, ר"ל, דהנה יש ג' פרשיות בפדיון הקדשות, הראשונה פרשת ערכין ובה כתוב שלושה פעמים כהן, והשניה פדיון בהמה ושם כתוב עוד שלושה, והשלישית פדיון קרקעות ושם כתוב עוד ארבעה, ומצינו שרבנן מודים בפדיון קרקעות בעשרה משום שבפרשת קרקעות נשלמו לעשרה, וא"כ בפדיון בהמה טמאה לפי"ז נצרך ששה וכנ"ל. מ"מ ברמב"ם פרק ח' מערכין הל' ב' פסק להדיא שבהמה בשלושה.