[1] וכיון שמתעברות באדר הרי שהם יולדות באב - דזמן עיבור בהמה דקה הוא חמשה חדשים, וכיון שיולדות כל אדר עשו ר"ה למעשר בהמה באלול.

[2] כלומר, חלק זה של הפסוק מדבר על הצאן המאחרות להתעבר עד ניסן. ובאופן זה הפסוק מיושב היטב, דאומר שעיקר זמן העיבור הוא בזמן ש"עמקים יעטפו בר" דהיינו באדר, ועוד יש מיעוט שמתאחרות עד זמן ש"יתרועעו אף ישירו".

[3] שהן המיעוט. ועל זה מקשה הגמ' שאין זה הדרך שיזכיר הפסוק קודם את זמן עיבור המועטות ואח"כ יזכיר את זמן עיבור הרוב.

[4] פי', בניסן שהוא זמן הקציר של החטה אז השבולות מלאות, וכשנושבת בהן הרוח הן נוקשות אחת בשניה ונשמעות כמריעות. וכיון שמתעברות בניסן הרי שהם יולדות כל אלול אחר חמש חדשים, ולכן קבעו את ר"ה שלהם בתשרי.

[5] ועד יוה"כ שאז הוא זמן תקיעת השופר לא משתחררים עבדים ולא מתקדשת שנת היובל.