הלכה א' (יט. - כ:)

אכילת תערובת שרובו חמץ וחמץ נוקשה המעורבים במים - בלאו [כל מחמצת] ולא בכרת [חמץ ונכרתה; הו"א אינן "לחם"; אין חימוץ ברור]

כשהיו עושין יין לנסכים לא החמיץ עד שנתנו בו שעורין

אינו יוצא חובת מצה ברקיק מבושל שנמחה [אין תואר לחם]

לר' לעזר ור"ל אינו לוקה על תערובת אלא ברוב חמץ ומיעוט מצה שנתערבו ואכל פחות
מכזית לר"ש דלוקה על כל שהוא

לרב לוקה

קדירה שבישל בה חמץ - מותר לאחר הפסח,

ואם בישל בה ג' תבשילין קודם פסח מותר לבשל בה מין אחר בפסח [רק מינו חוזר וניעור]

לא יניח שקים של הקמח זה על זה, על גבי עפר/עשבים יבשים (מח')

הלכה ב' (כ: - כא.)

חייב לבער כזית בצק דבוק בסדיקי עריבה במקום א' או אם נקלף יחד ע"י חוט בצק אילו היה לח
או ברובה של עריבה

וספק אם מספיק למעטו מכזית או מרובה של עריבה

כלי מצרף ב' חצאי כזית תלושים, ולא בית

כשרוצה הבצק לחזק העריבה - אינו חוצץ בטבילה והזאה ולקבלת טומאה

צואה הדבוק תחת הכסא, אבר וציפורן מדולדלין, הידוק שעל דלעת (דלי) בריאה, שער דק דקטן חיבור לטומאה [לכם - לצורך] ולא להזאה [ועל כל הכלים - המקיימין]

לגי' תוספתא חיבור להזאה ולא לטומאה

ישטוף ידיו אחרי לישת כל אחד מסופגנין [בלילה רכה הדבוק בידו יחמיץ השני]

אינו ניכר אם החמיץ בגלל שציננו - יבדוק בעיסה שנילושה ביחד אם החמיץ או כדי ד' מיל

הלכה ג' - ד' (כא. - כג.)

הפרשת חלה בטומאה בפסח:

לר"א מערים לאכול כל אחד ואחר אפייה קורא שם חלה ומשיירה לישרף מאליו [אסור לטלטל אף אגב טהורה [לצורך הטמאה]],

לבן בתירא (לר' ברכיה להל') תטיל בצונן,

לר' יהושע יחמיץ [לאו שלך],

לכתחלה ילוש קב קב (פחות מכשיעור)

לשה טמאה (או נתן מים לקמח בטהור [תקנו להפריש שלא תטמא העיסה]) מערב פסח -
אסור לטלטל ולהפריש [קנסו משום חשש חימוץ],

ומח' אם אף בערב סוכות ושבועות [אם התיקון דמי למלאכה]

אסור לקרוא שם חלה על מה שהשליך לאשפה [אינו שלו]
או להשליך אחרי שקורא לה שם [אינו שלו]

אויר הבית מצרף לחלה (לקריאת שם; מן המוקף) ולא קרקע הבית

לר' יהושע מותר להערים להעלות ביו"ט אותו ואת בנו מבור ולשחוט אחד [רק שבות; הפסד ממון], משא"כ הערמה בחלה

לר"א אסור להעלות, ומותר להערים בחלה [בל יראה]

לר"ג ג' נשים לשות ביחד והשלישית ממתנת לככר שניה כדי ג' היסיקין וג' אפיות
לחכמים לשות זה אחר זה והשלישית ממתנת ב' היסיקין וב' אפיות

מותר ללוש עיסה ד' קבין בדגן דק, ג' קבין בעבה או שמנוני

הלכה ה' - ו' (כג. - כג:)

שיאור - לר"י הכסיפו פניו מותר לכלבו, סידוק כקרני חגבים לשריפה ופטור על אכילה
לרב (גי' רידב"ז פ"ג ה"א) לוקה, נתערבו סדקין לכרת

לחכמים הכסיפו לשריפה, קרני חגבים לכרת [תחתיו כמה סדקין שנתערבו]

י"ד בשבת: לר"מ מבער הכל לפני שבת [ספק לא ימצאו אוכלין ולא יבטלו יפה]
לחכמים יבטל בשבת [אסור לאבד תרומה]
לר"א ב"ר צדוק (להל') תרומה לפני שבת [אוכלין מועטין]
ר"י - תרומה טמאה תשרף לפני שבת, טהורה לא [שמא ימצא אוכלין],
תלויה - לב"ש לא [שמא יבא אליהו ויטהר] ולב"ה תשרף [אינו בא בשבת ויו"ט]

הלכה ז' - ח' (כג: - כד:)

ההולך לפסחו או למול או לסעודת אירוסין שלו [גדול השלום] יחזור לבער כזית לר"מ /
כביצה לר"י וחכמים אא"כ אין שהות לשניהם, לפיקוח נפש יבטל,
לקנות שביתת רשות אפי' אצל רבו - יחזור מיד [לרבי מעשה קודם לתלמוד, אף לרבנן
תלמוד קודם רק באפשר ע"י אחר]

מילת בנו קודם לשחיטת פסחו [המול וכו' ואז יקרב לעשותו]

כזית לר"מ וחכמים / כביצה לר"י של בשר קדשים קלים שנפסל ביוצא - חוזר לשרוף בפני הבירה מעצי המערכה, פחות מכן שורפו במקומו

אם עבר הצופים [ירושלים דלעת"ל] שורפו במקומו

קדשי קדשים שנפסלו ביוצא טמא מדרבנן - לר' יוסה שורפו בחוץ [כנטמא בחוץ],
לר' יוסי ב"ר בון בפנים [טהור מדאו']

מקילין לאכסנאי וצקנין לשרוף חמצן מעצי המערכה