[1] לכך אפקי בלשון "מזה" - הגם שמזה עצמו טהור, לומר לך שאם נושא את מי החטאת ויש בהם שיעור הזייה שהוא "כדי שיטבול ראשי גבעולין - ויזה", טמא ומטמא את בגדיו, וצריכין כיבוס. והא דמפקינן לקרא ממשמעותיה, לדרוש מזה לנושא, ושמזה עצמו טהור, ביארו התוס' (בד"ה מאי), דמדכתיב "והזה הטהור על הטמא" משמע שהמזה נשאר טהור כל הזמן גם אחר ההזאה. ומה שטמא הנושא, כתבו התוס' (ד"ה נושא), הוא דוקא כשנושאו בחינם, אבל אם נושא כדי להזות על הצריך הזייה - אינו נטמא. וכן הוא ברמב"ם (פט"ו מהל' פרה אדומה ה"א).

[2] והוא השיעור היותר מאוחר, דקודם לכן היא רק אינה מקפדת - אבל היא בושה.