הלכה א' (כח: - כט:)
לר"א פותחין בכבוד אביו ואמו [לא ישקר] (לחכמים רק בנדר שבינו לאביו)
אבל לא במיתתם, בכבוד רבו, בכבוד המקום [כ"א יפתח לעצמו ולא ילך לחכם]
ואפי' בבין אדם למקום [אם צדקת מה תתן לו]
ואפי' בבין אדם למקום [אם צדקת מה תתן לו]
השומע ליצרו כאילו עובד ע"ז, הנודר כנותן קולר על צוארו, כבונה במה לע"ז, כדוקר בלבו
ר' יוחנן פתח בחרטה לחוד [מצוי שיתחרט ואינו נולד]
לר"מ פותחין בצער מחכם להנודר
מקלו של ר"מ מלמדת לי דעה; ר' ירמי' קיים נדרו שהותר, כשלא רצה לדון אמר שעיניו כהות
הנאתי על אבא - לא חל [משועבד לזון]
הלכה ב' - ג' (כט: - ל.)
לר"א פותחין בנולד [לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים]
אילו ידעתם שביהמ"ק עתיד ליחרב = נולד, בנשאו ונתנו בדבר (אילו ידעתם שניבאו בזמן ביהמ"ק שעתיד ליחרב) - לר' זעירא לאו כנולד, לר' הילא כנולד
בית/תיבה/מטפחת הנעשה לשם חולין והקדיש לביהכ"נ/ס"ת = קדוש משעת תשמיש
קונם וכו' שאביה רע וכבר מת - אינו כנולד [נדר טעות; כתנאי (וא"צ חכם)],
לגי' הרא"ש חכמים דר"מ חולקין
הלכה ד' - ט' (ל. - לא:)
פותחין באילו היית יודע שאתה עובר על וכו', שעליך לפרוע כל כתובתה, שבתוך הזמן יש שבתות ויו"ט (והותר כולו), בכבוד עצמו ובניו (ולר"י בן בתירה רק עצמו)
נקמה - כנוקם ידו בידו; ר"ע - ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה, בן עזאי - זה ספר תולדות אדם וכו' כלל גדול מזה; רב קילל עשיר המתגאה והעני
שמא יעני לאו נולד [מצויה]
ב"ד אמרים לבעל (ולא ליורשיו) שישלם כתובתה ממטלטלין ואין כופין ואין משביעין אם יש לו
הדיר לזה ולזה ולזה (ותלאן זב"ז) והותר אחד - ממנו ולמטה מותרין
לר"ש לזה קרבן ולזה קרבן (ולחכמים לזה קרבן ולזה ולזה) - צריך פתח לכ"א
אילו היה מעמיד דברו אלא שהיה מַתנה שאינו נודר מן הטובים - בטל מקצתו ולא בטל כולו
לת"ק הדיר כעורה והיתה יפה הוי נדר טעות, לר' ישמעאל אפי' כעורה ונעשית יפה [בידו ליפותה]
ר' ישמעאל עשה לענייה עין ושן של זהב; שאול האכיל נשות הולכי מלחמה, אין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן; סנהדריות האכילו חבירים ומקלס חכם שאמר טעם הלכה