[1] דהיינו מה שעושה יותר ממשקל חמש סלעים שתי שהם עשר סלעים בגליל, (בגליל היו סלעים קטנים - חצי משל יהודה).

[2] ס"ל דבין מעשה ידים ובין העדפה שהיא עושה שייכים לבעל, ולכך אינה יכולה לידור ולעשות אותם קונם להפקיע בעלה מהם.

[3] ס"ל שהעדפה שייכת לאשה. ולמסקנא בכתובות (דף סו.) מוקים לה דוקא בהעדפה שע"י הדחק.

[4] ולא מטעם העדפה דס"ל כת"ק שהעדפה שייכת לבעל, אלא שצריך להפר אפי' משום עיקר מעשה ידים דשמא יגרשנה ומזמן הגירושין אינה משועבדת לו ויחול הנדר, ושוב לא יוכל להחזירה מחמת הנדר הזה. דהא אי אפשר לאדם להזהר שלא תטחון ולא תאפה וכל שאר מלאכות שאשה עושה לבעלה. ות"ק, או דס"ל שלא מועילה ההפרה בשביל אחר הגירושין, או דס"ל שאם הנדר לא חל עכשיו מחמת שהיא משועבדת לו, לא חל הנדר גם לאחר הגירושין.

[5] דהיינו משקל חמש סלעים שתי ביהודה, או י' סלעים בגליל.

[6] פירש הר"ן דיש שמעמדים זאת אפי' במעלה לה מזונות, ורשות בידה לבטל הקדשו, כרב הונא דיכולה אשה לומר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה", ומי שחולק על רב הונא וסובר שאשה לא יכולה לומר כן, מעמיד את המשנה באופן שאינו מעלה לה מזונות.

[7] ומעמיד שמואל שמיירי שמעלה לה מזונות אבל לא מעלה לה מעה כסף שתיקנו חכמים תחת מותר, ומה שאמר ר"מ דהוי הקדש לא מחיים - דהרי לא מעלה לה מעה כסף ואינו זכאי בזה.

[8] כפי הנ"ל מיירי מחלוקתם רק לאחר מיתה, ולכך ס"ל לר' יוחנן הסנדלר דלא הוי הקדש - משום שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם.