[1] כתב הר"ן שדין ההקמה תלוי בדין ההפרה.

[2] פי', נחלקו ת"ק (ר"ש) ור' יהודה גבי השקאת סוטה, מה הוא הטעם שאין משקין ב' סוטות כאחד, ת"ק אמר שהטעם שמא הראשונה באמת לא חטאה ותשתה, והשניה שכן חטאה, תשמע שהראשונה שתתה ולא הודתה, תגיס לבה ותתחזק ולא תודה, ונמצא שנמחה השם שנכתב בקדושה. ולכן אין משקין ב' סוטות כאחד. ואילו ר' יהודה לומד זאת מגזירת הכתוב דכתיב (במדבר ה:כז) "והשקה אותה" - אותה לבדה.

[3] לפירוש זה רבינא מביא ראיה מדברי ת"ק שלא דורש "אותה" דה"ה שלא דורשים כן בקרא דנדרים דכתיב (במדבר ל:ט) "יניא אותה", ויכול להפר לשתי נשיו כאחת. ורק לר' יהודה שדורש "אותה" לא יכול.

[4] דשם בסוטה מבואר שת"ק הוא ר"ש דדריש טעמיה דקרא, ומפרש מה טעם דאמרינן "אותה" לבדה - כדי שלא יהיה לבה גס בחברתה וכנ"ל, אכן גם הוא דורש לדרשת "אותה", וממילא גם הוא מודה שגבי נדרים לא יפר לשתי נשיו כאחת.

[5] פי', משנתנו מדברת בג' מקרים, בבוגרת וה"ה אלמנה ששהו ל' יום, שכבר אחר ל' יום יש להם תכשיטים וראויים לנשואין, וה"ה לנערה המאורסה ששהתה י"ב חודש. [דלא גורסים "בוגרת ששהתה י"ב חודש" אלא גורסים: א) "בוגרת" ב) "וששהתה י"ב חודש - דהיינו נערה המאורסה].

[6] דעד כאן לא אמרה משנה ראשונה אלא בתרומה דרבנן, אבל נדרים דאורייתא גם היא מודה שאין מיפר לה הבעל לבדו - רק משתכנס לחופה דוקא.

[7] דדוקא לגבי נדרים ס"ל לר"א שיכול הבעל להפר, כר' פנחס דאמר כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, אבל לגבי תרומה אפי' בתרומה דרבנן לא אוכלת עד שתכנס לחופה.