[1] פי', שאמר לאשתו כן, הרי את אסורה עלי כאמא כאחותי או כערלה וככלאי הכרם.

[2] דכיון שהוא עם הארץ יש לחוש שאם נתיר לו בלא שאלה, שמא ידירנה לפעמים בדבר הנדור ותהיה אסורה עליו, ולכן צריך להשאל. ודוקא בנדר הזה שאדם רגיל בו - שמתוך כעסו מדיר את אשתו, בזה יש לחוש, אולם בשאר נדרים שהתפיס אותם בדבר האסור אפי' בעם הארץ לא חששו מחמת שאינם שכיחי כל כך.

[3] אבל אמר ר' יוחנן שצריך שאלה לחכם, ואמר רב נחמן שתלמיד חכם אינו צריך שאלה. והטעם דכיון שיש אופנים שאסור, יש לחוש בעם הארץ שלא מבין כל הדינים, ולכן צריך בכל ענין שאלה לחכם.

[4] דכיון שמונחת בארץ דעתו על הגוילים, ולכן אפי' שאמר במה שכתוב בה - לא אמר כלום, דכשהיא מונחת על הארץ אנחנו אומרים שכוונתו על במה שכתוב בה התורה - והיינו גוילים, ורק כשאמר "בה ובמה שכתוב בה" שהזכיר את שני הדברים בזה הדין שהוי נדר וכוונתו על האזכרות.

[5] דכיון שהיא נתונה בידו אמרינן שדעתו על האזכרות.

[6] לתירוץ זה כל הברייתא מדברת דוקא כשהיא מונחת בארץ, והחידוש שאפי' בכה"ג שמונחת על הארץ אם אמר "במה שכתוב בה" - דבריו קיימים, ושוב אמר את הסיפא בדרך "זו ואין צריך לומר זו" - שאם אמר "בה ובמה שבתוכה" דבריו קיימין אף שזה פשיטא.

[7] חייש רב יהודה שמא מחר לא יזהר לקיים את תנאו שלא לישון - ואם ישן נמצא שלמפרע עבר על נדרו.

[8] ולא אמרינן שלא ישן היום כדי שלא יתקיים תנאי נדרו ולא יצטרך שלא לישון למחר, משום דלא חיישינן שמא ישן מחר כיון שאדם נזהר בנדרו שלא לעבור עליו, ומחר זה הנדר והיום הוא רק תנאי.