[1] אכן לעיל (ריש דף ט:) הגמ' מעמידה את מחלוקתם באופן אחר.

[2] ס"ל דהוי חטא מה שמצער עצמו מן היין. ומקשה הגמ' עליהם דאיך הם דורשים את הפסוק "מאשר חטא על הנפש" - לומר שכל נזיר נקרא חוטא אפי' נזיר טהור, והרי הפסוק הזה נאמר על נזיר טמא. ותירצה הגמ', דאה"נ דהאי קרא דרשינן על נזיר טמא משום ששנה בחטא, אכן יש עוד ייתור מהא דכתיב "על הנפש" לאשמועינן שגם נזיר טהור נקרא חוטא על מה שציער את עצמו מן היין.

[3] דכיון שנוספים עליו ימי נזירות יותר ממה שחשב בתחילה תוהה על זה שנזר כלל.

[4] כן ביאר הריטב"א שהאיבעית אימא באה ליישב את מחלוקת ב"ש וב"ה אליבא דריש לקיש.