גלי מסכתא ירושלמי

הלכה א' (כד. - כז:)

זיבח וקיטר וניסך לע"ז בהעלם א' -

לרב זכיי חייב ג' [מאחת מהנה; כלל (ולא תעבדם) ופרט - לא תשתחוה לחלק יצאה],

לר' יוחנן חייב א' [הכלל בצד הפרט (לחברייא מ"מ דרשינן); הפרט קודם לכלל (לר' יוסי מ"מ דרשינן); הכלל בעבודתה בכך והפרט בכל ע"ז דהוי מלאכת גבוה; הפרט ללמד על עצמה לחייב אע"פ שאינה מעשה]

אין ב"ד דנין בשבת [לא תבערו אש בכל מושבותיכם (ג"ש למיתת ב"ד)]

כל היוצא מן הגפן ועלין ולולבין מצטרפין לכזית [מכל אשר יעשה]

האוכל אבר מן החי מטריפה - לר' יוחנן חייב ב' [ולא תאכל הנפש, לא תאכלו כל נבלה]

לר"ל חייב א' [שניהם למידים מובשר בשדה טרפה לא תאכלו; מכיון שחזר וכללן בלאו אחד]

אבר מן החי שנחלק ואכלו פטור [לגי' ק"ע לאו דרך אכילה],
לפ"מ ורידב"ז ר' יוסי חולק [דרך אכילה]

חלקו בפיו לר' יוחנן חייב ולר"ל פטור [מח' אם פיו כלפנים או כלחוץ (בעינן אכילה במעיו כאחת)]

וכן מח' בנמלה שחלקו בפיו, ואין מח' בענבה לנזיר [שאני התם דבטלה טומאתו] וכזית מצה [חכו נהנה] (ב' פי' מי מודה), וספק בבלע גרעיני רימון של ערלה

טריפה שמתה - לר' יוחנן חייב ב', לר"ל א' (לגי' ק"ע להיפך)

לר' יוסי בן חנינה אכילת ח' שרצים בכעדשה [ולא תשקצו וכו' ובכל אשר תרמוש - שיעור אכילתן כטומאתן],

לחייה בר בא ור' חנינה אכילת כל דבר טמא בכזית [גי' ק"ע - לא תאכלו כל נבלה]

ר' יוסי בן חנינה - אכל ה' נמלים בהעלם א' חייב ה' [בריה], כתשן (וה"ה צירוף שאר איסורי אכילה) ונמלה שלימה משלים הכזית או נמלה שיש בה כזית חייב ב'

וה"ה בענבים לנזיר

משערין טעם איסור בהיתר כאילו הוא בצל וקפלוט, וכשבטל טעם נבלה אינה מטמאה במגע

ר' יוחנן - טעמו ולא ממשו לאו דאו' חוץ מבשר בכלב [חידוש הוא]

ושאני נזיר - לר' זעירא דטעמו כממשו [וכל משרת], לר' בא בר ממל דהיתר מצטרף לכזית איסור (ור"ז חולק) - אבל טעם כעיקר בכל איסורים [ק"ו מנזיר]

למשנה ראשונה שתיית יין ברביעית [ג"ש שֵכר מביאת מקדש - דמשכר]

למשנה אחרונה ור"ע בכזית [גמרינן שתיה מאכילה]

לר"ע שרה פיתו בכזית יין מצטרף, וספק אם משרת ענבים מצטרף ליין

יין מזוג במים אין לוקין אא"כ התרה משום משרה,
ומצטרף לחצי זית יין, ובכזית יין וכזית משרה ביחד חייב אחת - והגמ' מתמה

הלכה ב' (כז: - כח.)

לת"ק חייב על יין ענבים וחרצנים וזגים וכו' בפני עצמן [וענבים לחים ויבשים]

לראב"ע ב' חרצנים (גרעינים) וזג א' (חיצון) [בריה] (ופחות מכזית או אפי' ב' כזיתים לוקה א') לר"י חרצן הוא החיצון

לוקין על כל אשר יעשה, לוקין על סמדר לר' יוסי [לחים], על עלין ולולבין לר"א [כל אשר יעשה - אפי' פרט כלל ופרט מרבינן הכל], על האוכל שבין חרצן לזג [ועד זג; לר"א פרט בתרא]

הלכה ג - ה' (כח. - כט:)

גילחו לנזיר טהור סותר [כל ימי הזירו] ל' [לגידול שער], לנזיר טמא סותר ז'

לוקה על גילוח כל שהוא (לק"ע מח' אם א' או קצת מב' שערות, לפ"מ מח' אם א' (או קצת מב') או פחות) בכל המעבירין [לא יעבור] אבל רק ב' שערות (ולר' אילא ג') בתער סותר (לפ"מ גם לסתור ז' לאחר מלאת, וק"ע חולק), פ"מ - ובנזיר טמא כל המעבירין [בעי כדי לכוף]

לא יסרוק במסרק או לחוף באדמה לר' ישמעאל [פסיק רישא]

נזיר טמא מגלח ב' פעמים [וגלח ראשו, ביום השביעי יגלחנו]

גילוח כולו בתער ולא ישייר ב' שערות [וגילח], לר' אלעזר דוקא בנזיר טמא אבל לטהור די ברוב ובכל מעבירין [דם שנזרק קידש ראשו וכנשור הוא]

ספק בגילח וחזר וצמחו אם מצטרף למה שחוזר ומגלח

נזיר חלש לא יפספס בקילקין (ק"ע - שערות מסובכין, פ"מ - בבגד משֹער עזים)

לוקה כפי מספר ההתראות, או משהתחיל לשתות התרה על עשרה מלקיות

שתיית יין אינו סותר

נזיר אסור ביין לד' כוסות ולהנשבע לשתות (לפ"מ לא חל נזירותו)

נזיר מגלח לימי חלוטו, וסביב לנתק לידע אם פשה, ומטמא למת מצוה

המגלח נזיר חייב ולא המטמאו

הלכה ו' - ז' (כט. - ל:)

נזיר טמא מגלח ביום ז' וקרבנותיו בח'

גילח בח' - קרבנות הנזיר בח' (כשטבל בז'), והמצורע בט' [טבילה והערב שמש אחרי תגלחתו]

לרבי - לר' זעירא מונה נזירות טהרה משראוי להבאת קרבנותיו, לק"ע לר' אילא משהביא ממש [והזיר והביא]

לר' יוסי בר"י - לר' זעירא מתגלחתו, לק"ע לר' אילא משנראה להביא קרבנותיו

חזר ונטמא - חייב ב' קרבנות רק משנראה להביא קרבנות טומאה ראשונה וגם התחיל למנות

לרידב"ז - לר' זעירא כנ"ל, לר' אילא משנראה לקרבנותיו בלבד

לפ"מ - לר' זעירא משהתחיל למנות (מח' רבי וריבר"י), לר' אילא לכו"ע לאחר שטבל בז'

תגלחת טהרה לר"י משנשחט השלמים [וגלח (על זבח של) פתח אוהל מועד; לק"ע - סמיכות שלמים לוגילח להקדימו, לרמב"ם שלמים באחרונה],

לר' אלעזר על חטאת [תמיד הראשון],

ובדיעבד על א' משלשתן [לק"ע כתיב חטאת ועולה תחלה אע"פ ששלמים קודם לר"י; ואת האיל יעשה (באיזה מהן שעשה; רידב"ז - יעשה התגלחת)]

לק"ע דם חטאת קודם לעולה אבל למעשיה עולה קודמת, לר' אלעזר לכו"ע, לר' מנא ר"א חולק

הלכה ח' - ט' (ל: - לב.)

רשב"ג - הביא כשבה, כבש, איל סתם - הכשבה תקרב חטאת וכו' [א"צ קריאת שֵם]

לת"ק ור"י שילוח שער תחת הדוד דוקא בתגלחת טהרה ואף בגילח במדינה

לר"מ אף הטמא משלח תחת האשם אא"כ גילח במדינה [שערו נקבר]

לחכמים רק טהור בירושלים [פ"מ - פתח אוהל מועד]

טובל השער ברוטב [ונתן (אף הזבח) על האש]

שלוק (יותר מדאי) וצלי קרויין מבושל, חוץ מנדרים לר' יוחנן [הלכו אחר לשון בנ"א] (ור' יאשיה חולק [אחר לשון תורה לחומרא])

בלשון תורה כל הדברים קרויין מזון חוץ ממים ומלח [בר ולחם ומזון]

חותך זרוע מן האיל ומניחה מחוברת כשעורה ומבשלין יחד [אינה אוסרת דבטל בס'/ק']

תבלין לא בטל במאתים חוץ מענבים לחים שלא בישלו (ק"ע - לא נגמרו גדילתן, פ"מ - כבשן ביחד)

לר' יסא כל איסור נותן טעם במאה (ר' חזקיה - ומותר בק"א, וזרוע בשלה אפי' בק'),

לר' חייה בששים [מח' אי משערין זרוע בשלה בלי או עם עצמותיה כנגד האיל]

סובין וקליפי איסור מצטרפין להיתר לבטל האיסור

לת"ק מותר ביין ומתים אחרי תנופה [ואחר ישתה - אחר המעשים כולם]

לר"ש אחרי שנזרק א' מהדמים [כמו אחר התגלחו - מעשה יחידי]

תנופה מעכבת אם יש לו כפים, לשמואל אין טהרה באין שער או אין בהונות למצורע (לר"א נותן על מקומן)

הלכה י' - י"א (לב. - לב:)

גילח על זבח פסול - סותר ל' ושאר זבחיו פסולין

גילח על עולה או שלמים שלא לשמן, או שלמי נדבה לר' יוחנן (ור' אדא מסתפק) -
לר"ש תגלחתו ושאר זבחיו כשרין, ות"ק חולק

נטמא משנזרק דמים א' - לר"א סותר כל קרבנותיו [כולן מעכבין - כב"ש]

לחכמים יביא שאר קרבנותיו אחרי ז'

אין לו שער - לב"ש אין תקנה, לב"ה אינו מעכב

עוד חומר לימוד למסכת נזיר

עוד חומר לימוד
למסכת נזיר