[1] אכן ממשנה אחרת יש הוכחה ברורה שסברי ב"ש דהוי הקדש, וכמו שתירצו בני הישיבה אליבא דרב פפא.

[2] ס"ל שלומדים תחילת הקדש מסוף הקדש, דהיינו מדין תמורה שנקרא סוף הקדש, שהדין גבי תמורה שאפי' בטעות מועיל, וכגון אם היה רוצה להמיר איזה קרבן על בהמה שחורה וטעה ועשה את המרתו על בהמה לבנה, מהני והוי תמורה. ולכך ה"ה גבי תחילת הקדש, אף שרצה להקדיש שור שחור, כיון שיצא ראשון שור לבן השור הלבן קדוש - דהקדש בטעות הוי הקדש. אכן רב פפא מקשה על זה, דלא דומה לתמורה דבתמורה אף שלא היתה דעתו כן, מ"מ כך עשה מעשהו שהמיר על הבהמה הלבנה, משא"כ כאן שאמר דברים מפורשים שיהיה שור שחור הקדש ואיך נעשה את הלבן הקדש, הרי גם גבי תמורה אם אמר בפירוש שלא תהיה תמורה עד חצות היום, וכי תהיה התמורה מיד, בתמיה.

[3] ואנו מפרשים את דבריו שכוונתו לראשון מהשחורים שיצאו, ומעמידים את המשנה באופן שהיו לו כמה שוורים שחורים - והראשון מהשחורים שיצא הוא הקדוש.

[4] ומה שאמרה המשנה "הקדש טעות הקדש" הכוונה שהקדש שטעה בלשונו הוי הקדש. פי', דאף שמשמעות לשונו משמע שמתכוון להקדיש את הראשון היוצא מן הבית, אנו מפרשים את דבריו שהראשון מן השחורים. אבל אה"נ אם היה טעות גמור - לא הוי הקדש, ולכן לא שייך לומר שהשור הלבן שיצא ראשון הוי הקדש.

[5] אביי ס"ל שאם עומד בבוקר לפני יציאת השוורים ואמר "שור שחור שיצא ראשון", ואמרו לו שלבן יצא, ואמר אם הייתי יודע שלבן יצא הייתי אומר לבן, בזה י"ל דאפי' ב"ש מודו דלא הוי הקדש שהרי לא היה יכול לדעת שיצא השחור תחלה - דוכי נביא הוא, ואם בכל אופן הזכיר שחור אנן סהדי דדוקא לשור שחור מתכוון. ולכן על כרחך שמיירי משנתנו אחרי שכבר יצאו השוורים, והוא סבור ע"פ שמיעת קול רגלי השוורים שיצאו, שהראשון שיצא הוא השור השחור, וטעה בזה, דבאמת יצא הלבן. ובזה הדין דהוי הקדש, דאנו מפרשים שבאמת דעתו להקדיש את זה שיצא ראשון - איזה שיהיה, אלא שהוא טעה וסבר שהראשון היה שחור לכן הזכירו.