גור אריה: אין הכוונה לקנאה ממש אלא שהאדם הוא בתחתונים וצלם האלוקים שבו ראוי לעליונים כפי מעלתם, והקנאה כאן פירושה שיש באדם מצב שאינו ראוי [כלפי המלאכים].

גור אריה: להיוועץ במלאכים על כל דבר זוהי שפלות, ואילו מידת ענווה היא להיוועץ בהם רק בדברים גדולים, לכן ה' נועץ בהם כשהוא דן את המלכים וכן בבריאת האדם שהם עלולים לקנאות בו.

גור אריה: רש"י סמך על המדרש שם כתוב שה' נטל רשות מהמלאכים, ומשמע שיש צד שלא יתנו רשות, והיינו מחמת קנאתם.

גור אריה: ה' נמלך בפמליא שלו פרושו שמעשה זה ישר כלפי כל הנבראים [ומוסכם על כל הכוחות הפועלים בבריאה], ולא כמלך בשר ודם שמעשיו ישרים כלפי האחד ואינם ישרים כלפי האחר. ¹

גור אריה: הכל נברא בשביל האדם, ואם האדם הוא ראוי, ראויים גם כל אלו שנבראו למענו ולכן כאן כתוב שנועץ בפמליא שלו. ¹

גור אריה: גם בפסוק הבא כתוב "ויברא אלוקים את האדם בצלמו" ושם אין לפרש בצלם אלוקים שהרי זהו המשך הפסוק "בצלם אלוקים ברא אותו", ועל כרחך שבצלמו פרושו בדפוס העשוי לו.

גור אריה: האדם נברא בצלם אלוקים ולא בצלם המלאכים, ולכן פירש רש"י "בדפוס שלנו".

גור אריה: הקב"ה לא נועץ 'האם נעשה אדם' אלא אמר "נעשה אדם", משמע שנתן טעם לברוא את האדם, ולכן פירש רש"י את טעמו.

גור אריה: הכוונה ששמים וארץ שקולים זה כזה, שהרי פעמים כתוב 'שמים וארץ' ופעמים 'ארץ ושמים', ולכן אם אינם שקולים יש קנאה במעשה בראשית.

גור אריה: צריך שיהיה חיבור בין העליונים והתחתונים, והאדם הוא המחבר ביניהם. לכן אם לא נברא האדם יש קנאה במעשה בראשית כי רק בעליונים יש בדמותו של הקב"ה ובתחתונים אין, וזוהי הקנאה דהיינו ההתנגדות.