מכות דף ב' ע"א

האם כשהעדים לוקים כשהוזמו מתקיים בזה כאשר זמם? [תד"ה מעידין הראשון].

בעדות בן גרושה ובן חלוצה בעדות נפשות
לתי' א' בתוס' מתקיים [1] אינו מתקיים [2]
לתי' ב' בתוס' אינו מתקיים [3] אינו מתקיים

באופנים דלהלן, האם חייב גלות? [תד"ה מעידין השני].

באוהב בשונא
באיכא רגלים לדבר גולה לתי' א' בתוס': אינו גולה [4]
לתי' ב' בתוס': גולה [5]
בדליכא רגלים לדבר לתי' א' בתוס': אינו גולה [6]
לתי' ב' בתוס': גולה
אינו גולה

חייבי מיתות ב"ד שאי אפשר להמיתן במיתה האמורה בהן, האם אפשר
להמיתן במיתה אחרת. [תד"ה כל].

במיתה שהיא מד' מיתות ב"ד במיתה שאינה מד' מיתות ב"ד
ברוצח וגואל הדם אפשר אפשר
בעדים זוממין ושאר חייבי מיתות אפשר [7] אי אפשר

מכות דף ב' ע"ב

האם התנאים דלהלן יכולים לסבור שכופרא הוא כפרה או ממונא?

כופרא ממונא כופרא כפרה
לת"ק - דמי ניזק יכול לסבור כן להו"א: אינו יכול לסבור
לרב פפא: יכול לסבור כן
לר' ישמעאל - דמי מזיק אינו יכול לסבור יכול לסבור כן

אין עדים זוממים נמכרים בעבד עברי, באיזה אופן מיירי?

כשיש לנדון לשלם כשאין לנדון לשלם
כשיש לעדים לשלם אינם נמכרים אינם נמכרים [8]
כשאין לעדים לשלם אינם נמכרים לרב המנונא: נמכרים [9]
לרבא: אינם נמכרים [10]

-------------------------------------------------

[1] כיון שכל מה שכוונו בעדותם הוא לעשותו בן גרושה שאין בזה אלא לאו בעלמא שעונשו מלקות, לכך חשוב שפיר עדות שאתה יכול להזימה.

[2] והטעם, דצריך לקיים בהזמה נפש בנפש.

[3] וס"ל לתי' זה שבעדות דבן גרושה לא צריך שיהיה יכול להזימה, דדוקא דכאשר זמם שממנו לומדים שצריך שיוכל להזימה אינו נאמר על עדות זו.

[4] וכתבו התוס' דבשונא י"ל יותר שבשנאה הרגו, אף שנראה שנשמט הברזל מקתו ויש רגלים לדבר שהיה בשוגג.

[5] בתי' ב' כתבו התוס' שאפילו בליכא רגלים לדבר אוהב גולה, ואף שהיה יכול לומר מזיד הייתי, מ"מ כיון ששתק כשהעידו בו העדים הוי כהודאה, וא"כ י"ל דמה דאמרינן שאוהב גולה ושונא לא, הוא היכא דליכא רגלים לדבר אבל ביש רגלים לדבר איה"נ שניהם גולים.

[6] דכל שאין רגלים לדבר הרי יכול לומר שמזיד היה וא"א לחייבו גלות, ופירשו האחרונים דהכוונה שחסר בעדות העדים, כיון שלא מוכרח לפנינו שהיה שוגג, וא"א לדון א"כ על פיהם, וכן לא לחייבם מלקות כשהוזמו.

[7] וזה שאמר כאן, כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה, ר"ל שלכתחילה מומתים במיתה האמורה בהן, ואם א"א ממיתים אותם באחד משאר מתות ב"ד, אולם לא במיתה שאינה ממיתות ב"ד.

[8] ובהו"א סבר רב המנונא שבכה"ג כן נמכרים, דדוקא כשיש לנדון לשלם, אפילו שלעדים אין - אינם נמכרים - דמגו שהוא לא היה נמכר גם הם לא נמכרים, אולם כשאין לנדון לשלם הרי זממו למוכרו - ולכאורה ימכרו אפילו כשיש לו. וחזר רב המנונא מסברתו זו [עי' בגירסת המהר"מ] היות שיכולים לטעון כמו שאם היה לך לא הייתה נמכר, גם אנו שיש לנו אין אנו נמכרים.

[9] והטעם דכאן אין את המגו הנ"ל, דהרי היה נמכר כי אין לו, וגם הם לא יכולים לומר שאם היה לך לא הייתה נמכר גם אנחנו שיש לנו לא נמכר - דהא אין להם.

[10] ודריש לה מגזה"ג דנמכר בגנבתו ולא בזממו.

עוד חומר לימוד על הדף