[1] ובשני סלעים יש ב' פעמים 768 פרוטות, והם אלף תקל"ו (1536) פרוטות, וזה שאמר התנא שהם קרוב לאלפים, דכיון שהם יותר מחצי של האלף השני.

[2] לכו"ע במעה יש ארבע איסרין, אכן נחלקו כמה פרוטות יש באיסר, דלת"ק כשהמעות כתיקנן יש ח' פרוטות באיסר, ואילו לרשב"ג יש בהם רק שש, ולכן במעה יש רק כ"ד פרוטות.

[3] אכן זה דוקא כשלא הוזלו האיסרים אלא הם על שער היקר והם כ"ד איסרים בדינר, אכן פעמים שהאיסרם זולים ויש ל"ב איסרים בדינר, ואז ממילא אין בכל איסר אלא שש פרוטות.

[4] ואם קדם אחיו וקידשה מקודשת לאחיו, וע' תוד"ה רב. וגם עד אחד או אשה אינם נאמנים, וכמו המעשה שאחד קידש באבנא דכוחלא, ובדק רב חסדא וראה שאינה שו"פ, ואמרה אמו של המקדש לרב חסדא שהיתה האבן שו"פ באותו יום שקידש בנה ורק שעתה הוזלה, ואמר לה רב חסדא שאין את יכולה לאסור אותה על השני ולומר שהקידושין של הראשון היו קידושין. ובהמשך המעשה אמרו רבנן לרב חסדא, דיש קול שיש עדים באידית (שם מקום. ולר"ת גרסינן: "באירית" - היינו בצד מערב) שיודעים שבאותו יום היה שו"פ, ואמר רב חסדא שלא מועיל לאסור, כיון שעכשיו לא נמצאים העדים האלו לפנינו. וכמו שמצינו גבי אשה שאמרה "נשביתי וטהורה אני" - שפסקו שנאמנת, אע"פ שיצא קול שיש עדים במדינת הים שראו שנשביתה. ואמר ר' חנינא "עידיה בצד אסתן (רוח צפונית) ותיאסר", והיינו שאין לנו לאסור אותה משום הקול שיש איזה עדים שיודעים על שבייתה כל זמן שלא באו לפנינו, וגם אין לנו לחוש שמא יבואו בעוד איזה זמן לפנינו. וה"ה כאן אין לחוש למה שאומרים שיש עדים באידית שיודעים שהיה שו"פ בזמן הקידושין.

[5] ס"ל לאביי ורבא שאם מצאנו שהקילו בשבויה - שאין כל כך חשש שמא נבעלה לשוביה, כיון שמנוולת את עצמה בפניהם כדי שלא יתאוו לה, נקל באשת איש - כשיש לחוש לספק קידושין. ובתוס' (בד"ה אם) כתבו עוד פירושים למה יש להקל בשבויה יותר.