[1] כן פירש"י, אכן התוס' (בד"ה עד) תמהו, דהרי בנדה (דף מד:) איתא: הבא על הקטנה מבת ג' שנים ויום אחד חייב אפי' שקטנה לאו בת עונשים היא. והביאו דיש מפרשים שהסוגיא בנדה אתיא כר' יונתן. וכתבו דהוא דוחק. והביאו שר"ת מפרש, ד"עד שיהיו שניהם" - היינו באותו סוג מיתה (שאז אפי' גדול הבא על הקטנה חייב) ולמעט היכא שאינם שוים באותה מיתה.

[2] ומה שפחה כנענית שאין ביאה מאכילה אותה בתרומה - כסף מאכיל בה, אשה שביאה מאכילה אותה בתרומה - אינו דין שכסף מאכיל אותה. ועל הצד שביאה נישואין עושה מיירי בביאה לבד, ועל הצד שעושה רק אירוסין - מיירי בביאה אחר חופה שאז לכו"ע עושה נישואין.

[3] דאמר לעיל (דף ה.) שאין ארוסה אוכלת בתרומה, דכין שנמצאת בבית אביה עדיין יש לחוש שמא תשקה כוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה.

[4] ופליג על הק"ו הנ"ל, דאין ללמוד ק"ו משפחה כנענית, דהתם כסף אינו משייר בקנינה כלום, משא"כ באשה קידושי כסף לחודיה לא גומרים בה - ולכן אינה אוכלת בתרומה אפי' מדאורייתא.

[5] אבל משום סמפון (דהיינו החשש שמא ימצא בה מומים ויתבטל קנינו למפרע - ונמצא שאכלה בטעות תרומה) אין לחוש מק"ו, דמה שפחה כנענית שאין ביאתה מאכילה אותה בתרומה כספה מאכילה בתרומה ולא חיישינן לסימפון, אשה שביאתה מאכילה אותה בתרומה אינו דין שכספה יאכילה בתרומה ולא נחוש לסימפון. אכן מצד אחר אינה אוכלת בתרומה מדרבנן - ומשום דעולא.

[6] ואי אפשר ללמוד מעבדים, דבעבדים לא שייך כלל סמפון (וכמבואר לקמן דף יא.).