[1] דאף שמצד שורת הדין אין העבד חייב שום דבר לאדון שני שהוא המלוה בעל האפותיקי, דהרי כל מה שיש לו עליו הוא רק שעבוד ולא יותר, והדין דהקדש חמץ ושחרור מפקיעים מידי שעבוד, ולכן מועיל שחרור העבד ששחררו הלוה שהוא האדון הראשון, ואין למלוה עליו שום דבר - ולכך מעיקר הדין ודאי שאינו צריך לכתוב לו גט שחרור. מ"מ מפני תיקון העולם שחששו שמא ימצאנו המלוה דהיינו אדון שני בשוק - ויאמר לו "עבדי עתה" וכפי שמוכיח השטר, לכן תקנו לכפות את האדון השני שיכתוב לו גט שחרור - ועושה אותו בן חורין.

[2] ומבואר בגמ' שנחלקו בדין ה"מזיק שעבודו של חברו" דרבנן ס"ל שפטור, ולכן העבד הוא זה שצריך לכתוב שטר על עצמו כיון שהוא זה שנהנה שנשתחרר, ועי"ז הוא יפתה את האדון השני לכתוב לו שטר שחרור.

[3] וע"פ דין שחרור זה לכאורה אינו כלום - ואין העבד חייב במצות, דהרי כל מה שיש לו בו הוא רק זכות שיעבוד ולא יותר.

[4] ועושה כן מפני תיקון העולם - כיון שיצא עליו שם בן חורין, והאדון הראשון הוא זה שכותב לו שטר מפני שבו תלוי שחרורו.

[5] ובאופן ששווה העבד יותר מן החוב, דמה שכנגד החוב הפסיד המלוה, ובזה שאין צריך הלווה לשלם לו את אותם מעות חשיב כאילו נתקבל אותם, אבל מה ששוה העבד יותר מן החוב, את הסכום הזה כותב לו העבד שטר על דמיו.

[6] דכיון שהוא גרם להפסיד את האדון הראשון מן העבד לכן הוא זה שצריך לכתוב את השטר על דמי העבד היתרים. והטעם, משום דס"ל לרשב"ג שהיזק שאינו ניכר שמיה היזק, דהיינו אף שאין ניכר ההיזק בגוף העבד, כיון שגרם היזק לאדון ראשון צריך לשלם. ואילו רבנן ס"ל דהיזק שאינו ניכר אינו היזק, ולכן המשחרר פטור, ורק העבד שנהנה משחרורו צריך לשלם.

[7] והחילוק בין אפותיקי סתם למפורש הוא, דאפותיקי סתם הוא אומר לו "אם לא פרעתיך - גבה מזו", ומפורש היינו שאומר "לא יהא לך פרעון אלא מזו".

[8] רב נחמן הקשה על אמי שפיר נאה איך יתכן שיאמר באפותיקי סתם שאם נשטף גובה משאר נכסים, הרי רק נתן לו כח לגבות משדה אחת, אבל לא עשו תנאי שלא יגבה ממקום אחר, ולמה יפסיד המלוה את כוחו. ולכן תרגם רב נחמן את שמועתו של אמי שפיר נאה שמיירי באפותיקי מפורש, ובזה אה"נ גם אבוה דשמואל לא פליג - ומודה שאין לו מקום לגבות אלא מזו, וכיון שנשטפה הפסיד. ונמצא שאין מחלוקת ביניהם, וכל אחד דיבר במשהו אחר, דאבוה דשמואל שאמר שגובה משאר נכסים מדבר באפותיקי סתם, ואמי שפיר נאה מיירי באפותיקי מפורש.

[9] פירש"י, ודוקא באופן שהטילה את כל אחריות כתובתה על שדה זו ומשום כך ניסת לו. וכתבו התוס' (בד"ה אשה), שבכה"ג אם עבר הבעל ומכר - ממכרו בטל.

[10] ילפינן בגז"ש מאשה, דכמו שאשה לא נקנית לחצאין בשטר כך עבד לא. ורבי סובר דאף שבעלמא גזירה שוה עדיפא מהיקש, מ"מ כאן יש פירכא לגז"ש דמה לאשה שאין נקנית בכסף, ולכן יש ללמוד מהיקש שטר לכסף ולומר כמו שבכסף נקנה לחצאין כך בשטר.