[1] שאם יבטל שמא לא תדע השליח והאשה מהביטול, ויתן לה השליח את הגט ותלך ותנשא בו וימצאו בניה ממזרים. ומשום שס"ל לר' יוחנן כר' נחמן שיכול לבטל בפני שנים, ואין הם מוציאים קול מספיק. והגם שמצינו ששנים מוציאים קול גבי מכר, כאן גבי גירושין בעינן קול יותר, - תוד"ה ובי תלתא. עוד כתבו התוס' (בד"ה ובי תרי) דמה שלא תקנו שיבטל בפני שלש, משום שגם ר' יוחנן חייש לתקנת עגונות.

[2] ולכך החמירו עליו חכמים שלא יוכל לבטל את הגט רק ע"י שילך הוא בעצמו או שלוחו ויפגוש את השליח ויבטלנו, אבל לבטל ממקומו בקלות לא. ושמא עי"ז ימנע מלבטל ולא תשאר עגונה בלא גט.

[3] ובפשטות אין כח ביד חכמים להפקיע אשת איש לעלמא.

[4] ואותם שביטל חל הביטול עליהם, אכן השאר שלא ביטלם יכולים ללכת ולהמשיך לכתוב את הגט, דס"ל לרבי שעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה, וכן ס"ל שאפי' שאמר את הדבר בפני עשרה יכול לעקור חלקו בפחות מעשרה.

[5] פי', אם נאמר שיכול אדם זה לבטל אף שתיקנו רבן גמליאל ובית דינו שלא יוכל לבטל, נמצא שאין כח ב"ד (של רבן גמליאל) שתיקן שלא לבטל יפה. והקשתה הגמ', הרי מה"ת חל הביטול והיא אשת איש, ואיך חכמים מתירים אשת איש לעלמא. ותירצה, ש"כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש" (בין בקידושי כסף ובין בקידושי ביאה), וכיון שתלה בדעתם ובחק דתם, והם לא רוצים את הקידושין האלו, הרי שהם עקרו את הקידושין למפרע.

[6] וממילא בטל כל מינוי השליחות לכל העשרה, ושאר העשרה לא יודעים שהוא ביטל בפני מקצתן - ושבטלו כולם, והם ילכו ויכתבו את הגט ויתנו לה, ונמצא שהתירו אשת איש לעלמא. לכן ס"ל לרשב"ג שאינו יכול לבטל בפני מקצת, ואם ביטל לא עשה כלום.

[7] דאין לחוש לכלום, דכיון שבעינן כשאמר "כולכם" שכל העשרה יכתבו את הגט ויחתמו עליו, והרי כשביטל מקצתן - הם ודאי לא יכתבו ויחתמו את הגט כיון שהם יודעים מביטולו, ואין לחוש לחורבא.