גמ' מו. - מז:
גמ' מז: - מט:
גמ' מט: - נא: (שקל = 4 דינר, דינר = 6 מעה)
גמ' נב. - נב:
גמ' מו. - מז:

חזור לראש הדף
הבא אחר ראש נפל חי, בן ט' מת, כמין בהמה לר"מ, סנדל, שליא, שפיר מרוקם, מחותך -
בכור לנחלה [אונו פרט לאין לבו דוה עליו] ולא לכהן [הם פטרו]

לריה"ג בן גיורת ראשון הוי בכור לכהן [פטר רחם בישראל]

מעוברת שנתגיירה עם בעלה - בכור לכהן ולא לנחלה [לרש"י - הורתו שלא בקדושה - רחמנא אפקרי' לזרעי']

ספק בכור אינו בכור לנחלה

שמואל - ללידת נפל בן ח' בעי ראשו ורובו [בעי נשמת רוח חיים באפיו] (איתותב)

ר"ל - לנחלה בעי פניו [יכיר], ר' יוחנן - פדחת [הכרת פנים בלי החוטם חוץ מעדות אשה דהחמירו, פדחת הוי היכר וא"צ הכרת פנים]

היו בנים לגוי ונתגייר - ר' יוחנן - אין לו בכור לנחלה [אינו ראשית אונו] (חוץ מלריה"ג [נלמד מגיורת]) וכבר קיים פו"ר [לשבת]

ר"ל - יש בכור לנחלה ועדיין חייב בפו"ר [כקטן שנולד]

ר"פ - פטור של בן לוייה רק בנתעברה מגוי,

רבא - אף לויה מישראל [בפטר רחם תלא רחמנא]

רבה - כהנת שנתעברה מגוי חייב בה' סלעים [הויא זרה], אבל לא לויה [עדיין אוכלת מעשר]

כהן שמת תוך ל' ללידת בן חלל - רב חסדא ור"ל - חייב לפדות עצמו [לא זכה אביו בפדיונו]

רבה בר"ה - פטור [מכח גברא דאין דינא בהדי'] אבל מגוי חייב [אין חייס]

ר' ינאי - ספק מי הבכור - נתערבו אחרי לידה, כותבין הרשאה זל"ז לחלק בכורה
נתערבו לפני לידה, לא [רש"י - דלא היתה זכיה מעולם בנכסיו]

גמ' מז: - מט:

חזור לראש הדף
הבא אחר המפלת כמין דגים וכו' או ליום מ' - בכור אף לכהן

ת"ק - יוצא דופן אינו בכור לנחלה [וילדו לו (לרש"י - דרך לידה)] ולא לכהן [פטר רחם] וכן הבא אחריו

ר"ש - יוצא דופן בכור לנחלה [תלד] והבא אחריו בכור לכהן [בכור לדבר א' הוי בכור]

ספק איזה הבכור ומת האב - ר"מ - אחר חלוקה פטורין, ר"י - חייבין
[ר' ירמי' - במת תוך ל' וקודם חלוקה הכהן לוקח מ"חלק המחוייב", רבא - מת אחר ל' והניח רק ה' סלעים - לר"מ הם 1/2 כלקוחות (רב אסי) ומלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות (ר"פ) והוי "חצי חמש", לר"י - הם כולהו כיורשין, או לרש"י מלוה ע"פ גובה מלקוחות]

מת הבן תוך ל' - הכהן יחזיר הפדיון [לרש"י - נפל]

מת הבן ביום ל' - רבנן - הכהן יחזיר הפדיון [ג"ש חדש מבכורי מדבר]

ר"ע - אם נתן לא יטול, ואם לא נתן לא יתן [ספק אי ב' כתובין אין מלמדין אף לאותו ענין] אבל לענין אבילות מקילין

מת אב לאחר ל' - בחזקת שנפדה אא"כ א"ל אביו שלא נפדה [רש"י - א"צ עדות דיש רוב דלא פורעין מיד כנגד החזקה]

פודה תוך ל' ואמר "לאחר ל' " ונתעכלו המעות - לרב פדוי [כקידושין]
לשמואל (להל') לא [אין בידו לפדות "מעכשיו"]

הוא ובנו לפדות ויש לו ה' משועבדים וה' בני חורין -

ר"י - בנ"ח לבן ומשעבדי לשלו [פדה"ב ככתובה בשטר]

רבנן - בנ"ח לשלו [לאו ככתובה בשטר ומצוה דידיה עדיף]

גמ' מט: - נא: (שקל = 4 דינר, דינר = 6 מעה)

חזור לראש הדף
ה' סלעים צורי:

לרש"י - ר' אסי ור' יוחנן - ד' דינר כסף צורי

ר' אמי - סלע = דינר ערבא = 7/10 דינר

ר' חנינא - סלעים ישנים - סלע = 1/8 דינר מדינה = 1/64 דינר צורי
וחולק על משנתנו

רבא - סלע דאו' = 31/3 דינר צורי [עשרים גרה (מעה) השקל]
ואח"כ הוסיפו [יהיה] שתות - 24 מעה כסלע צורי

מטבעות שהיו בלשכה בירושלים מותר [ובאו בה פריצים וחיללוה]

ר' חנינא - סתם כסף בתורה = סלע חוץ מעפרון, נביאים = ליטרין = 25 סלעים,
כתובים = קינטרין = 100 סלעים לשקל

רב אסי - כסף קצוב בתורה = סלע צורי כ"א

(הו"א - "שקל" = סלע צורי, סתם "כסף" = דינר צורי, רש"י קידושין - מעה צורי)

כסף של רבנן = סלע מדינה (1/8)

אין נותנין שוה כסף לשקלים [טיבעא לא זייל], מעשר [וצרת הכסף], ראיון

רבי - פודין בכל חוץ משטרות (רש"י - שטר על חבירו) [ריבה ומיעט וריבה כשיש ב' כללים סמוכין זל"ז]

חכמים - לא בעבדים, שטרות, קרקעות [כלל פרט וכלל - דבר המטלטל וגופו ממון ועבדים הוקשו לקרקעות]

כתב לכהן שחייב לו ה' סלעין (לרש"י - שטר הודאה) חייב
וכשיתן לו אין בנו פדוי [גזירה שיאמרו פודין בשטר], וריבר"י או ראבר"ש חולק

יכול לשלם ה' סלעים זה אחר זה (לרש"י - לכהן א')

ניכר שנתן על דעת שיחזיר הכהן אין בנו פדוי - לל"ק דרש"י דוקא אם יחזיר

המפריש פדיון חייב באחריותו [יהיה לך (לאהרן) ופדה תפדה]

בן מת לאחר ל' חייב [ערך ערך מערכין, ריקם ריקם מעולת ראייה - חיוב ליורשין כשאב ובן מתו]

רש"י מט:

לרש"י - משקל דינר כסף כשל זהב (= משקל 1/22 פשיטי ברזל)

גמ' נב. - נב:

חזור לראש הדף
אין פי שנים בנכסי האם (רש"י - נכסי מלוג) [ולו משפט הבכורה]

ולא בשבח (חוץ משבח דממילא לרבי) ולא בראוי [בכל אשר ימצא]

אין שבח או ראוי לכתובה (לרש"י - שבח לקוחות) [מקולי כתובה],

למזון בנות (לרש"י - שקיבל עליו לזון) [תנאי כתובה ככתובה],

ליבם (לרש"י חולק - חלק אחיו בנכסי סבא הוי ראוי) ["הבכור" אשר תלד]

שבח בין יבום לחלוקה - לאביי שקיל [יקום והרי קם], לרבא לא [כבכור]

אין חוזרין ביובל ירושת בכור [לר"מ - לתת לו = מתנה, לחכמים - פי שנים - היקש לחלק הפשוט = ירושה] (לר' יוחנן חוזר וחולקין עם פי שנים),

אשתו [ירושה דאו'] (ר' יוחנן ב"ב - אבל בית הקברות חוזר בדמים [פגם משפחה]),

יבם ["בכור"],

מתנה - ר"מ - אינה חוזרת [דוקא מכר חוזר], וחכמים חולקים [תשובו]

לר' אלעזר הכל חוזר [כולם "מתנה", ירושת הבעל דרבנן, יבם = בכור]