גמ' קמא: - קמג.
מותר ליטול בנו ואבן בידו [(הו"א - הוא לא מטלטל), התירו טלטול שלא בידים בתינוק שיש געגועין] חוץ מדינר בידו [אתי לאתויי]
מטה בטל לתינוק, כיס בטל רק לתינוק מת
בסיס להיתר ולאיסור - אם אפשר צריך להשליך הכל ולהחזיר ההיתר או ליטול ההיתר בידים או לנער האיסור אא"כ צריך למקומו; בסיס לאיסור - אסור להטות
לר"י מעלין מדומע בשבת [אין מתקן - תרומה "בעין" מונחת, יכול ליתן עיניו בצד זה בלי העלאה]
לרשב"א אין מעלין אלא נותן עיניו בצד זה ואוכל
שכח אבן ע"ג חבית בין החביות - מגביה החבית [בהיתר טרחינן] ומטה על צדה
רשב"ג לב"ה ביו"ט בורר פסולת כשאוכל מרובה [לרש"י - פחות טירחא]
שכח מעות על כר - לצורך גופו מנער, לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו
מניח ככר או תינוק ומטלטל - ר' יוחנן ומר זוטרא - בשוכח ארנקי או לבינה
רב אשי - רק ע"ג מת
אביי ורבא ושמואל החמירו - ע"ג דבר דלא חזי להו כ"כ (שלא ילמדו מאדם חשוב להקל)
מקנח צואה מבגד בסמרטוט, מעור נותן מים עד שתכלה ולא כיבוס
לב"ה מסלק טבלא ומנער עצמות, לב"ש בידים [כר"ש], ר"נ - איפוך
גרעיני תמרי לר"י מוקצה ומטלטלי אגב פת; אגב ספל מים; כגרף של ריעי; זורקו מפיו
ספוג עם בית אחיזה מקנחין בו אפי' לר"י, ספוג נגוב ניטל בשבת
רש"י קמג.
לרש"י - לב"ש מעבירין בידים עצמות קשות
פירורין פחות מכזית - לרש"י אסור לאבדן