שואל חייב בשבויה [או] וגניבה ואבידה [ק"ו מש"ש, וי"ו מוסיף] - חוץ מבבעלים [דיו מש"ש, וי"ו מש"ש], ופטור במתה מחמת מלאכה עם עדים או שבו' (רש"י צח.) [לאו לאוקמא בכילתא]

פשיעה בבעלים מח' רב אחא ורבינא [מח' אי מקרא נדרש לפני פניו (על ש"ח)]

רב המנונא (איתותב) - צריך בעליו עמו באותה מלאכה (אבל לא על גבה), ומשעת שאילה עד מיתה

אין פטור בעליו עמו: 1) מח' בפשיעה, 2) לרב המנונא אין עמו ממש,
3) שאילת בעלים אחר פרה,
4) נשאל בעל/לבעל בנכסי מלוג לר"ל [לאו כקנין הגוף] ור' יוחנן חולק,
5) שלוחו עם פרתו לר' יאשיה [בעליו ממש] (חוץ מעבדו [כיד רבו])
ור' יונתן חולק [שלוחו כמותו]

ספק אי חייב באונסין: בשאלה לרבעה [לא כדשיילי אינשי], ליראות בה [לא נהנה מהבהמה], לעשות פחות מש"פ, ב' פרות לפרוטה, נשאל לו שותף א', נשאל לשותף א'

שכרה פרה ונשאת בעל פטור מאונסין [לוקח הוי], לרבנן דר' יוסי (לה:) הוי שאילה בבעלים

מעות הקדש בתוך נכסי אשתו - אין הבעל מועל עד שיוציא [לא ניחא לקנות איסור]

שואל שפשע ונשבר - רב - ישלם מעליא (לרש"י - יתן אחר והשברים לשואל)

עכברי שהרגו שונרא או אכלה הרבה ומתה הוי כמתה מחמת מלאכה

מלמד, שתלא, טבח, מקיז דם, ספר מתא כשעובדין, רב ביומי דכלה, תלמיד בשאר יומי הויין בעליו עמו

שכירות בבעלים ושוב שלא בבעלים או הפוך פטור

ספק בשאלה בבעלים ושכרה בלי או הפוך [לחודא קיימי], שאלה ושכרה ושאלה או הפוך [הפסק]
(רש"י - אי מחמת משיכה ראשונה או יש קנין חצר אחריתי)

שואל שאמר שלח חייב אפי' ביד עבד המשאיל

שואל קרדום - רב הונא - אונסין משעת שאילה, א"א לחזור משבקע בו

לרב אמי - משאיל קרדום הקדש מעל לפי טובת הנאה, וחבירו מותר לבקע [לרש"י - יצאת הנייתה לחולין]

גזל נ' תמרי מדובקים - להדיוט משלם 49, להקדש 50 וחומש חוץ ממזיק הקדש דאין חומש [איש כי יאכל הקדש - פרט למזיק]

דר בש''פ תחת קורה של הקדש מעל [כהדיוט מדעת (רש''י - רחמנא ידע ואמר למעול)]

סבל ששבר חבית יין דשוה ד', וביום השוק ה' -

עבד/שדה גדול מכרת, קטן מכרתי - ישבע המוכר -

מוכר זיתיו לקוץ לאלתר - פירות למוכר, כשתרצה - לקונה,
סתם: פחות מרווח רביעית שמן לסאה לקונה, יותר יחלוקו

שטף נהר זיתיו בגושיהן (אין ערלה) לשדה חבירו יחלוקו:

המקבל שדה אבותיו למחצה ממציק גוי - מעשר הכל ונותן - אפי' יש קנין לגוי ומקבל לאו כחוכר [קנסוה למי שחביבה עליו כדי שיחזור ויקנה]

נוטע שלא ברשות ידו אתחתונה חוץ מעשויה ליטע, גדרה [גלי דעתי דניחא] ואסור ליטול [ישוב א"י; אף בחו"ל - שכבר הכחישו ארעא]

בנה חורבתו שלא ברשות - לר"נ, רשב"א, ר' יוחנן, ב"ש לרשב"ג יכול ליטול אבניו, ורב ששת וב"ה לרשב"ג חולקין

יכול להוציאו: כשנפל בית המשכיר (לרש"י - בהגיע זמנו), כשהשיא בנו וא"א להודיעו [לא עדיפת ממני],

משכיר חייב בדלת נגר מנעול ובכל מעשה אומן

כשיוצא לא יטול מזוזה אא"כ מנכרי

חצר דמשכיר (לרש"י - שלא השכיר) קונה לו גללים מתורי דעלמא כשמשתמרת, ביצא קול שמציאה שם [בדילי אינשי - כמשתמרת]

המשכיר חצר לא השכיר רפת

יוני שובך (רש"י - שמזונותיהן משדה) ועלייה חייבות בשילוח ואסורות בגזל מפני דרכי

המשכיר "בי"ב לשנה מדינר לחודש" - רשב"ג ור' יוסי - יחלוקו חודש העיבור

ביומא דמשלם זמניה - שוכר נאמן ששילם בשבועת היסת

השכיר לי' שנים - לרש"י ולא כ' זמן ושטר ביד שוכר נאמן המשכיר שכבר דרת ה' [חזקת קרקע - ושטר לקול שלא תחזק]

השאיל "בטובו" = לעולם - בדקני (רש"י - ובלא"ה רק עד שהחזיר), ומחזיר השברים

השאיל באר ובני לה עדיין שאולה אא"כ א"ל האי באר, "מקום לחפור באר" וקני - יחפור עד שימצא

השכיר "בית כזה" ונפל - יעמיד אותו דבר [רש"י - אכולה מילתה התנה]