ר"ע, ר"ט - חוצה לו (רש"י כאן - למעלה בראשו, רש"י נג. - בצדו)

אביי - אסור ושאני כרעיו דפסח דמידב מבית השחיטה, ושאני לב דשיע (רש"י - ואפי' בקדירה), ושאני סמידא דמפריר

אומצא דאסמיק - חלייה (לרש"י - מוהל כשחותך, חומץ אחר מקצת צלי) אסור (לרש"י - בשר מותר), רבינא - אף לא אסמיק [שורייקא], רב אשי - חלייה מותר

סך בשמן - חי ידיח וצלי יקלוף

שמואל, להל' - תתאה גבר ושאני סיכה דמשהו רק כדי קליפה
ומודה שמואל דתתאה הצונן בלע כדי קליפה

לוי - ריחא לאו מילתא (לרש"י בדיעבד) - כר"י דמתיר בפת חמה וחבית פתוחה.

אבל חגיגת ט"ו לא בשבת ולא בטומאה [לרש"י - דיש תשלומין]

ר' יהושע - לרש"י - הותרה.

חוץ: 1) מציבור [לרש"י - טומ' הותרה],
2) כזית אימורין קיים [יש שיריים [והקטיר החלב לריח ניחוח ולא מנחת נסכים]] חוץ מפסח, לרש"י שלמי נזיר (בעי שערו תחת הדוד, תנופת זרוע בשלה) [לאכילה]. (1/2 זית בשר 1/2 חלב מצטרף בעולה),
3) בדיעבד בנטמא [לרש"י - דאיתיה בעין]

ר' יוסי - לא, אבל בדיעבד הזריקה מוציא הבעלים ד"יש דם בלי בשר"

ר' יהושע - לא על העולין להקטרה ולא על אכילות אלא בדיעבד

לרב יצא בדיעבד כר' נתן וכר' יהושע דאכילה לא מעכב [איש לפי אכלו - דצריך גברא דחזי] ואף לכתחלה לר' אלעזר כששחט בטהרה ואח"כ נטמאו הבעלים (רש"י - א"צ גברא דחזי)

רבא - אף טמאין [כשאין "והבשר טמא לא יאכל", אין "הבשר כל טהור יאכל"]

רב - הללו לעצמן והללו לעצמן [כרוב]

ל"ק דרב כהנא - טמאין בשני [לאו כרוב אלא מיעוט]

ל"ב דרב כהנא - טמאין אין עושין [לא רוב ולא מיעוט]

רב - מטמאין א' בשרץ [אין שוחטין על השרץ]

עולא - משלחין א' לדרך רחוקה [ולא מטמאין במת - דאין לו חגיגה [לא חזי בא', לא חזי בכולהו]]

לר"נ - מטמאין א' במת

שמואל - בראשון [במועדו - דאין רוב טהורין]

[מח' אי טומ' דחוי' או הותרה, אי טומ' בראשון לא מדחיא לשני]

1/3 טהור, 1/3 זבין, 1/3 מתים - רב מני - לרב - אין מתים עושין [מיעוט בראשון, רוב בשני]

נטמא חלב או בשר (אף לר' יהושע; ולר"א לאקבועי בפיגול ולאפוקי ממעילה)

לד: - לר' יהושע בדיעבד מרצה על בשר שיוצא [לרש"י - דהבשר בעין + פסול מחמת דבר אחר]

ולא בטומ' הגוף (רש"י - וסותר נזירות)

ולא: בשרץ למ"ד אין שוחטין וזורקין, בזיבה - ספק אם יראה (לרבנן דלמפרע יטמא), לתגלחת - לר"א דמעכבת, וספק בכהן בפסח וכהן בתמיד (ולרבא כן [ג"ש מועדו מפסח])

אף לאכול בתרו': ביש מקום לעבור לאורך הדרך, מת יושב, מפורק
חוץ: מקבר שמצרפו [לרש"י - או בקבר (אפי' ריק)], בטעון ורכוב

ואסור לפני הבירה מעצי עצמן [רב יוסף - שלא לבייש מי שאין, רבא - חשד]

לר' יוחנן ב"ב - ישרף מיד (רב יוסף - מח' לפני זריקה, ר' יוחנן - אף לאחר זריקה) [לריב"ב פסול בעלים א"צ עיבור צורה - כר' נחמיה]

ריה"ג - פסול דם א"צ עיבור צורה - לרבה - וה"ה פסול בעלים, לר' יוחנן - דוקא דם ובשר

חוץ מחלוצין [חלץ קודם נותר - לרנב"י חוץ מפסח] וצבורין שעליונים חלוצין [חלץ כולם - חוץ מפסח]

ואפי' אי לאו מילתא, בפסח טעון שריפה - לר' יעקב "בו" אפי' פסול אסור לשבר כשהיה שעת הכושר (ור"ש חולק)

רבא - לכו"ע נאכל, להו"א דר' יוחנן אפי' סופו להקשות (לרש"י - גידי צואר) [בתר השתא בראוי לשלקא]

לר"ל לא בסופו להקשות [בתר בסוף (חוץ מראשי כנפים וסחוסים ומעור ראש עגל הרך)]

[ת"ק - "בו" ולא בפסול (ר' יעקב - רק בלי שעת הכושר, ר"ש - אפי' היתה שעה הכושר); רבי - ...יאכל ועצם - ראוי לאכילה
(נ"מ: 1) פסח הבא בטומ' (לחולקין מותר לכו"ע), 2) שעת הכושר ונפסל (לחולקין מותר), 3) מבעוד יום [מדרבנן אסור גזרה אטו מחשיכה] (לחולקין אסור), 4) אבר שיצא מקצתו (לחולקין מותר), 5) נא (לח' אסור), 6) האליה דשה (לח' מותר), 7) אבר שאין כזית (לח' מותר), 8) כזית רק במק"א (ר' יוחנן אסור, ר"ל מותר)]

אגף עצמו (רש"י - שפת פנימית של עובי הפסח עד מקום נקישה) בשערי עזרה כבפנים חוץ מנקנור, ושערי ירושלים כבחוץ [למצורעים]

רב - גגין ועליות לא נתקדשו חוץ מק"ק [פסוק], כששוין לקרקע העזרה, ומחולות תלוין לאן פתוחות

ר"י - מותר גדי א' לב' חבורות (או להפוך פניהם [רש"י - נראין כב' חבורות]) ולא יאכל אדם בב' מקומות או בב' חבורות [אם למסורת] ושמש מחזיר פניו
כלה הופכת פניה (לרש"י - רשאה [כב' חבורות])

ר"ש - מותר לאכול בב' מקומות אבל פסח א' רק בחבורה א' [אם למקרא]

לרב אשי - תיקו; תיקו.