גמ' סו. - סט:
שחיטה וכו' דוחה שבת [במועדו - משמעות, הלל - מועדו מועדו מתמיד [בשבתו על עולת התמיד], הו"א ק"ו מתמיד]
הקטר חלביו דוחה [חביבה מצוה בשעתה]
צלייה והדחה אינן דוחין [אפשר משתחשך]
ר' יהושע, ר"ע - הבאה ויבלת (מח' - לחה ביד, לחה בכלי) אינן דוחין [אפשר מע"ש]
אבל הבאת סכין ע"ג בהמה דוחה [לרש"י - כלאחר יד קיל דלא שכיח]
אבל הבאת סכין ע"ג בהמה דוחה [לרש"י - כלאחר יד קיל דלא שכיח]
ר"א - דוחין [שבות ק"ו משחיטה, שיטת ר"א - מכשירין דוחה אף מלאכה חוץ: רבה - כשגברא לא חזי - דאין חיוב, כשציבור לא מחויב (משא"כ ערל בי"ד - קום מהול דומיא דציבור), רבא - כשהמצוה לא מעכב (אכילת פסח למחוסר הזאה (לרש"י - לפי אכלו רק למצוה))]
ר"ע - הזאה על טמא מת בי"ד אינה דוחה [רש"י - מיחזי כמתקן גברא, רבה - גזירה העברת ד"א, (לר"א הו"א דלא חזי;שוחטין עליו דאכילה לא מעכב והוי לאוכליו דראוי ליתקן)], הו"א דר"א - דוחה [ק"ו משחיטה]
הבאת סכין על הבהמה [כלאחר יד במקום מצוה]
והקדישה בעזרה בשבת [חובות שקבוע זמן (רש"י - הואיל ונשחטין היום)]
תמיד דוחה טומאה [ג"ש מועדו מפסח]
פסח דוחה טומ' [ר' יוחנן - איש - ואין ציבור נדחין לפסח שני בטמא מת [לנפש],
ר"ל - וישלחו מן המחנה וכו' - יש זמן שרק זבין ומצורעים משתלחין]
חילוק מחנות:
1) מת, טמא מת ומדרבנן חוץ לחיל, שרץ [וכל טמא], צרוע בימי ספרו, בועל נדה
2) זב, ובאונס טומאת ערב [היקש לזרע], קרי [וכל זב, ויצא אל מחוץ למחנה, לא יבא אל תוך המחנה] לר' נתן - כחתימת פי האמה (יותר מגריס), לחכמים - משהו. ומדרבנן טבול יום חוץ לעזרת נשים.
3) צרוע כגריס
[ר"י - ולא יטמאו את מחניהם ואצל מצורע נוסף "מחוץ למחנה",
לר"ש - מדפירט כל צרוע [חמור מקרי - טעון פריעה, פרימה, איסור תשמיש]
וכל זב [חמור משרץ - מגופו] וכל טמא לנפש]
מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו - רב חסדא כר"ש - ניתק לעשה [בדד ישב] ואין לוקין
(לרש"י - דאי ללאו ועשה, יש עשה אחר - וישלחו מן המחנה; כל ימיו בדד ישב ואין עונש אחרת)
(לרש"י - דאי ללאו ועשה, יש עשה אחר - וישלחו מן המחנה; כל ימיו בדד ישב ואין עונש אחרת)
לר"י לוקין חוץ מכניסה לעזרה בפסח הבא בטומאה כר"א [כל צרוע וכו' - כשטמאי מתים משתלחין]
ר"א - יו"ט כולו לכם או לה' חוץ מעצרת [מ"ת] שבת, פורים. ר' יהושע - חלקוהו.
להו"א לר"א אין מחמין למילה - לרבה לחולה [לא חזי] לרבא אף לבריא [הכל חולים אצל מילה]
ערל וכל טמאים חייבין כרת על פסח [והאיש]
גמ' סט: - עא:
חגיגת י"ד לא דוחה שבת וטומ' וכו', ורק בפסח מועט [לאו חובה מה"ת [שיאכל פסח על השובע (לרש"י - שיהו נהנין)]]
לבן תימא - כפסח ודיניה [זבח חג, הפסח] חוץ משבירת עצם בעי דלא איפשיטא [בו ולא בחגיגה]
לרש"י ע: - אינו דוחה שבת [כחגיגת ט"ו]
לרש"י ע: - אינו דוחה שבת [כחגיגת ט"ו]
בן דרותאי - חגיגה (לרש"י - י"ד) דוחה שבת [וזבחת פסח צאן ובקר]
לרבנן חגיגה ט"ו לא דוחה שבת [חג לה' ז' ימים ולא ח', רש"י עו: - דיש תשלומין]
מצא סכין בי"ד א"צ לטבול, קופיץ יטבול חוץ: מקשורה לסכין, חל בשבת [הטבילוה הבעלים לצורך ט"ו],
לרבנן דבן תימא (דקופיץ חזי לחגיגה) יטבול רק כשבא בטומ' דאין חגיגה - בנשיא גוסס בי"ג [ב' ספיקי - שמא ימות, שמא חבורתי מועטת - משא"כ סכין לשחיטת פסח טובל שמא לא ימות]
אכילת חגיגה י"ד - משנה - ב' ימים כשלמים, בן תימא - יום א' כפסח,
ברייתא עא: - ב' ימים [לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום ראשון, לבקר (שני)], ברייתא בזבחים - לרש"י יום א' [תודת שלמיו]
ברייתא עא: - ב' ימים [לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום ראשון, לבקר (שני)], ברייתא בזבחים - לרש"י יום א' [תודת שלמיו]
ר"נ - מותר פסח לשלמים [צאן ובקר]
בן תימא: חגיגת י"ד ששחטה למחר יוצא שמחה [אף מקדשים [ושמחת - כל מיני]] ולא חגיגה
עולא בשם ר"א - שלמים עיו"ט לא יוצא שמחה [וזבחת ושמחת - זביחה בשעת שמחה] ולא חגיגה [חובה מחולין [היקש צאן ובקר]]
רבין בשם ר"א - שלמים עיו"ט יוצא שמחה [א"צ זביחה בשעת שמחה]
אך שמח - ריבוי לילי יו"ט אחרון, אך חלק - מיעוט לילי יו"ט ראשון.
לרש"י - אין שמחה ביום שמיני עצרת [פעמיים שבעת ימים]
לרש"י - אין שמחה ביום שמיני עצרת [פעמיים שבעת ימים]
אימורי חגיגה נפסלין בלינה [רב כהנא - עד בקר ראשית = בקר ראשון, רב יוסף - עד בקר = ראשון]
| נ"מ בין - | חגיגה י"ד | ט"ו |
| לבן תימא | יום א' כדיני פסח | ב' ימים כדיני שלמים |
| יוצא שמחה | אין יוצא חגיגה בחגיגת י"ד | |
| למשנה | דרבנן | דאורייתא |
| לבן דרותאי לרש"י | דוחה שבת | אין דוחה שבת |
גמ' עא: - עג.
זבחים לשם פסח בשבת: אין ראויין לפסח (עגל וכו') - חייב חטאת, ר"מ - פטור [טרוד, ואפי' חולין - מיחלפי], ר"י - פטור [מתעסק]
ראויין - ר"א - חייב, ר' יהושע - פטור [טעה במצוה ועשה מצוה כל דהו (ר"ש)]
לשם אימורי ציבור - ר"א, ר' יהושע - חייב [יש קצבה חייב חוץ מטריד]
ר"מ - פטור לר' יהושע [ניתן שבת לידחות אצל ק' ציבור ונבהל]
שחט ונמצא טריפה בשבת בסתר פטור [לרש"י - לכו"ע - אנוס]
מל של א' בשבת בשבת למשנה חייב, לר"מ מח' ר"א ור' יהושע;
מל של ע"ש בשבת ועדיין לא מל דשבת - מח', כבר מל דשבת - חייב
נתחלף שפוד של נותר - ר"ל - חייב [לא עשה מצוה]
לל"ב דר' יוחנן - פטור [לא הו"ל לשיולי] (וכן יבמתו נדה [בוש ממנה])
שחיטה פסולה הוי מתקן בחבורה - אם עלו לא ירדו, הוציא טריפה מידי נבלה, תקרובת ע"ז מאבר מה"ח (רש"י - לבני נח)
רב הונא - רב - אשם שמתו בעליהם וניתקו לרעיה סתמו עולה - א"צ עקירה.
רב חסדא - צריך עקירה [כפסח בלי בעלים]. למסקנא - א"צ עקירה.
גמ' עג. - עג:
משנה - שחט ונודע שמשכו בעלים - בשבת פטור ובחול ישרף מיד
[בעי עקירה והוי שלא לאוכליו, אחר חצות - נראה ונדחה אינו חוזר ונראה,
הו"א ר"א, יוסף בן חונאי - שלמים לשם פסח פסול]
[בעי עקירה והוי שלא לאוכליו, אחר חצות - נראה ונדחה אינו חוזר ונראה,
הו"א ר"א, יוסף בן חונאי - שלמים לשם פסח פסול]
ר' ישמעאל בריב"ב - אם יש שהות לשאול בשבת חייב ובחול בעי עיבור צורה [המח': הו"א - אי בעי עקירה או לא, מסקנא - אי פסול הגוף טעון עיבור צורה כרבה בר אבוה]
עקירת שם פסח:
קודם פסח: ספק אי לשמו ושלא לשמו הוי עקירה - לרב דימי לא, לרבא כן
ספק אי בשינוי בעלים הוי עקירה - לר"פ כן, לרבא לא [כאין בעלים בזמנו, אין כאן עקירה]
ספק אי בשינוי בעלים הוי עקירה - לר"פ כן, לרבא לא [כאין בעלים בזמנו, אין כאן עקירה]
אחר פסח הוי ספק (סד.)
עג: - לרב חסדא - בעי עקירה; ר' חייא בר גמדא, רב הונא אמר רב, ר"פ - א"צ עקירה חוץ מעומד לפסח שני, לרב אשי - מח' תנאים
עג: - לרב חסדא - בעי עקירה; ר' חייא בר גמדא, רב הונא אמר רב, ר"פ - א"צ עקירה חוץ מעומד לפסח שני, לרב אשי - מח' תנאים
עקירה בטעות לא הוי עקירה, לר"א (עב.) הוי עקירה, מח' במס' מנחות.
רש"י עג. - עג:
אשם - לרש"י ניתוק לרעיה הלל"מ
עיבור צורה לפסול בעלים - שאין לו אוכלין.
ישרף מיד לפסול בגופו - לרש"י - כשמשכו קודם זריקה.
למ"ד נראה ונדחה לא נראה, מותר פסח לשלמים רק שייך כשנאבד קודם חצות.