לאש, שן, רגל (דלת לרוח מצויה) [כעין המבעיר/ובער/ושלח - בפשיעה] חוץ מהניח הבהמה בחמה [עבדא כל טצדקא לצאת]

א) פורץ גדר בפני בהמה, ב) קופף קמה בפני דליקה דמטיא ברוח שאינה מצויה או שויה טמון (רש"י - באש דחבירו), ג) שוכר עידי שקר לחברו, ד) יודע ואינו מעיד (אפי' ע"א), ה) מלאכה במי חטאת, ו) סם בפני בהמה, ז) שולח בערה ביד חש"ו, ח) מבעית חברו, ט) נתקל לאו פושע ומפקיר נזקיו לחכמים דר"מ

הוציאוה לסטים ע"י שעמדו בפניה (רש"י - שתלך לאכול),
לרב יוסף - במקל [רש"י - משיכה] הם חייבים אנזקיה

רב יוסף - כש"ש [פטור מצדקה, רחמנא שעבדיה בע"כ]

רב כהנא - דוקא בהוחלקה במי רגליה אבל דחפה חברתה פשע [הו"ל לעבורי חדא חדא], ורבא חולק

רב כהנא - על ערוגה אחרת חייב מה שהזיקה, ור' יוחנן חולק אא"כ יצאת לדעת הבעלים וחזרה (רש"י - אפי' בשמירה פחותה) [לשם רהטא]

חזקי' - תמיד בס' שיעורים מה שאכלה

חוץ: 1) מחזיז לריה"ג - כמו המשוייר בימי הקציר [= "מיטב דניזק" דר' ישמעאל],
2) סמדר לר' יהושע - כמו גמורים (לר"ש מנכה כחש גפן),
3) לר"ש ורב להל' - פירות גמורים בפנ"ע (לחכמים - תמיד אגב ששים),
4) דקל חשוב בפנ"ע

לבתה רוח או הוא בסיוע רוח שאינה מצויה - כולן פטורין

חוץ: מנכפפת (רש"י - דולגת ע"י רוח, ל"ב - אש נמוכה) לרב,
לשמואל בקולחת (עולה) פטור בכ"ש (לל"ב דרש"י רק בעברה דרך)

מדליק בשל חבירו - לרב כהנא לכו"ע חייב [לרש"י - מאבד בידים],
לרבא - לחכמים אדרכן להטמין ולר"י הכל

ישלם שעורין/כסף בפשע או הדליק בשלו [רש"י - כי תצא מעצמה - רק פושע]

ישלם חטים/זהב במזיק בידים