גמ' לא. - לד.
הקדש טעות - ב"ה - אינו הקדש, ב"ש - הקדש [כתמורה] - "שור שחור שיֵצֵא/שיָצָא (לאביי) ראשון" ויצא לבן - ב' לשונות ברש"י אם הלבן (תוס' להל' - כאביי) או השחור הראשון שאח"כ הקדש
בעין רעה מקדיש - ואם אמר לבן ויצא שחור לא חל אף לב"ש [שחור עורו עדיף]
נשאל לחכם - בהמה מפורשת לחולין
רבנן - אין נזקקין להתיר/תוס' - להביא קרבנותיו עד שמונה ימי איסור כנגד ימים שזלזל (רש"י - י' ימים כראוי ועוד י' בזלזול, עושה עוד כ' כראוי, תוס' - רק י' שזלזל)
לר' יוסי - דיו ל' יום לכל היותר (לל"ב דרש"י - ר' יוסי מפרש ולא חולק)
תמורה בטעות לא חל כשנתעקר עיקר הקדש (תוס' - משנשאל על בהמה ראשונה, רש"י - הפריש לצורך תמורת עולה ואמר תמורת שלמים (ריב"ן - ונשאל על העולה ראשונה))
קרא לתשיעי "עשירי" וכו' בכוונה - ר"נ - אינו הקדש (לרש"י איתותב), רב חסדא ורבה בר"ה - חל
נגנב בהמתו, נחרב ביהמ"ק אחר שנזר - אין פותחין בנולד (תוס' - דלא שכיח ולא איבעי לאסוקי אדעתי'), רבא - אבל פותחין בתנאי נולד "אילו אתא אינשי ואמר לך אולי יחרב"
הריני נזיר שזה/שאין זה פלוני וכו' - לב"ש - ממ"נ הוי נזיר [נזירות בטעות הוי נזיר (רש"י - אע"פ שסבור שאינו כן, תוס' - נתכוון לנזירות בכל ענין)]
ב"ה - רק בנתקיים דבריו אבל אם חזר לאחוריו ולא נתברר - למשנתנו, ר"י - אינו נזיר [לא מחית נפשי' לספק], לר"ש - יזיר נדבה בתנאי [ספק נזירות להחמיר]
ר"ט - ממ"נ אינו נזיר [בעי הפלאה]
ראה כוי - הריני נזיר שזה חיה/בהמה וכו' - ממ"נ נזיר (אפי' לב"ה - מורה דרש"י - מודו בספק הקדש דהוי נזיר גמור, תוס' - כר"ש דהוי נזיר מספק ויַתנה)