גמ' כד: - כו.
כתב לאיזה שארצה אגרש פסול - אין ברירה
רבא - משנתינו ס"ל שני יוסף בן שמעון מוציאין שט"ח על אחרים דלא חיישינן לנפילה
אביי - אין ראי' - דכאן יש ע"מ
ריח גט פוסל מכהונה: אי את מותרת לכל אדם [גרושה מאישה]
רב - אף גט שלא לשמו ושלא לשמה
שמואל - אף כתבו להתלמד בו
זעירי ורב אסי - רק בכתב לאיזה שארצה אגרש
ר' יוחנן - אף זה אינו פוסל [אין ברירה]
אביי - יש לחלק בברירה בין תולה בדעת עצמו דאין ברירה [רש"י - פוסח ב' סעיפים] לתולה בדעת אחרים דיש ברירה [גמר דעתו] וכן שיטת ר"י ור"ש; ורבא חולק
לרבא - ר"י ור"ש אית להו ברירה ושאני תרו"מ דחוששין שמא יבקע הנוד
גמ' כו. - כו:
ת"ק - סופר צריך להניח שמות וזמן ומעות בגיטין [כתנא א' אליבא דר"א; משום קטטה; תקנת עגונות (לר"מ - רתח ומגרשה, לר"א - טופס מוכן כשילך למדה"י)] ובשטרות [אטו תורף גיטין]
שמואל - ויניח "הרי את מותרת" [כר"א]
ר"י - אף אסור לכתוב טופס [אטו תורף, שטרות אטו גיטין]
ר' אלעזר, רב להל' - רק גיטין אסור לכתוב טופס אטו תורף [וכתב לה - לשמה]
בשאר שטרות - לרש"י - יניח שמות וכו'
תקנת זמן לארוסה [בת אחותו, גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה]
לא חיישינן לשיקרא בטופסי שטרות שנכתבו קודם המעשה, ורב פפי חייש
גמ' כז. - כט.
אבד ומצא גטו לזמן מרובה - רבה - אין שיירות מצויות יחזיר,
שיירות מצויות וגם הוחזקו ב' יוסף ב"ש - לא יחזיר
רב הונא, ל"ב לר' זירא - שיירות מצויות לבד לא יחזיר
שיירות מצויות וגם הוחזקו ב' יוסף ב"ש - לא יחזיר
רב הונא, ל"ב לר' זירא - שיירות מצויות לבד לא יחזיר
ר' ירמי' - יחזיר כשאומרים העדים דחתמנו רק על גט א'
רב אשי - יחזיר כשיש לשליח לעדים סימן מובהק [ספק אי סי' דאו'] או לת"ח בטביעת עין
בכלי ומכיר הכלי - כשר
שיעור זמן מרובה - כדי שתשרה שיירא; שומר לראות שלא עבר/שהה אדם שם;
כדי כתיבת הגט; לקרות; לכותבו ולקרותו
כדי כתיבת הגט; לקרות; לכותבו ולקרותו
אין חזקת קיים: 1) רבא - הגיע לגבורות עד בן תשעים, 2) לגוסס,
3) לר"י חיישינן שמא ימות ור"מ חולק,
4) עיר שכבשה כרקום, 5) ספינה שאבדה, 6) יוצא ליהרג
ב' לשונות ברב יוסף - אין נותנין עליו חומר חיים - בנגמר דינו בב"ד עכו"ם, או בב"ד ישראל [לא חזו לי' זכות (רש"י - לא שכיח)]
גמ' כט. - ל.
אין שליח עושה שליח: 1) "אתה הולך" ולרשב"ג אפי' "הולך" - ותלוי בג' תירוצים
בגמ' מתי דוקא בלא חלה [תלוי בהקפדה דבעל],
2) כשאמר לב' תנו או לג' כתבו ותנו [אביי - בזיון דבעל (רש"י - שאינו יודע לכתוב), רבא - מילי (כשמואל - דה"ה במתנה)],
3) בחו"ל אלא בפני ב"ד
אמר לשליח טול ממנה חפץ - לא ישלח ביד אחר -
ר"ל - רק לענין פקדון, ר' יוחנן - אף בגט
(ובדיעבד אם שליח שני לא שינה - לרש"י כשר)
"שליח ב"ד אני" אין צ"ל בפ"נ, ומשוי עוד שליח בב"ד
כמה שלוחין - רב אשי - מת ראשון בטלו כולן, מב"ר אשי - רק אם מת הבעל
"איני מכירה" וא"ל בעל "תן לפלוני לתת" -
רב ספרא ול"ב דרב אשי - שליח ראשון לא ניתן לגירושין
ל"ק דרב אשי - ניתן לגירושין [לא אמר "ולא אַתה"]
תן לה לאחר ל' יום - רבנן - הוי שליח שלא ניתן לגירושין תוך ל', רבא - ניתן לגירושין
לא חוששין שמא פייס בארוסה, שליח ממדה"י בלי קביעות זמן, נאמנת עלי שלא באתי
ב' לשונות ברב יוסף אם יש טענת אונס בתנאי גיטין, וספק אליבא דשמואל
רש"י כט. - כט:
מילי - אין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים, דלית ביה מששא
אין השואל רשאי להשאיל - דעובר על דעתו ומקניטו
שליח שלא ניתן לגירושין - לא במקום בעל קאי למוסרו לאחר
גמ' ל. - לא:
מעכב מתנות לפריעת חוב של כהן לוי ועני: במכירי כהונה; זיכה להם ע"י אחר; כר' יוסי דעשו שאינו זוכה כזוכה
ואפי' כשער הזול בהפרשה ולא יצא השער [כמי שפסק, אולי נשתדפו שדותיו ומלוה יפסיד]
אבל לא: 1) בנתייאש המלוה מן הפירות, 2) בחוזר הכהן, 3) בהעשיר,
4) במתו - אא"כ נטל רשות מיורשי הקרקע (מח' אי כל שהוא או כשיעור), או הלוהו בפני ב"ד (וירשו קרקע) [מפריש בחזקת השבט, עניי ישראל/עולם (מח')]
"אמר לי אבי, כור מעשר של אביך בידי" - מסתמא הפריש תרומת מעשר [כאבא אלעזר בן גמלא - יש לבעה"ב רשות לתרום [תרומתכם - תרומת מעשר כתרומה]]
ר' אלעזר - סומך על פירות לתרו"מ ונאבדו חושש מעת לעת -
לר' יוחנן של בדיקה, לר' אלעזר בר' ינאי של הנחה ראשונה
לר' יוחנן של בדיקה, לר' אלעזר בר' ינאי של הנחה ראשונה
חכמים - חושש לעולם
ר"י - בג' פרקים מוכרין שותפין תבואה/יין שלא מדעת חברו
רוחות
רש"י ל. - לא:
מכירי כהונה - כמאן דמטו לידם דאסחי שאר כהנים דעתייהו
המלוה לא יכול לחזור מכהן - לרש"י - לא יכול לומר "לא משכתי" - דאין מה למשוך
תרומת מעשר בעי מוקף מדרבנן חוץ משבתות ויו"ט, ובפקדון חוששין שתרם לא ממוקף
מוקף - לרש"י - דרבנן - שמא אינו בעין
סתם ר"נ - לרש"י ר"נ בר יצחק