גמ' ב' - ג:
נדר איסור חפצא, שבו' איסור גברא
ידות מדרשה: נזיר להזיר, היקש נדרים לנזירות, למ"ד אין תורה כל' בנ"א - לנדור נדר, כל היוצא מפיו יעשה
נזירות חל על נזירות [נזיר להזיר] (לר"ן - ס' יום)
ר"ן
לר"ן - עיקר נדר: דבר זה אסור אפי' בלי התפסה
לר"ן - יַד: מקצת ככולו
כינוי כנדר גמור דאו' - לא גרעה הסכמת חכמים מהסכמת גוים, וכן שיבוש המדובר
"שבועה" א"צ הזכרת השם וכן להיפך
אין שבו' בל' נדר וכן להיפך, ורמב"ן ור' יוסי בירושלמי חולק [רמב"ן - מדין יד]
לר"ן ד: - קונם שאיני אוכל לך מהני משום יד לנדר
לוקין על ידות
גמ' ג: - ה.
בל יחל דנזירות - עובר בבל יאכל ^ בל יחל
בל תאחר דנזירות:
א) לא איפטר עד שאהא נזיר - מן ההיא שעתא (לר"ן - עובר מיד)
ב) הו"א נזר בבית הקברות לר"ל
ג) בל תאחר נזירות דטהרה - וכן טמא ושהה במזיד
ד) בל תאחר תגלחתו
ה) בל תאחר קרבנותיו (חי': אע"פ שמספיק קרבן א' לתגלחת; לא מתפיסו בנדר)
ר' יוסי בר' חנינא - מודר אני לך - שניהם אסורין
מודרני הימך - חבירו מותר והוא אסור, שמואל - לדבר עמו (לר"ן - הכל מותר דהוי ידים שאינם מוכיחות הכל מותר)
מודרני הימך - חבירו מותר והוא אסור, שמואל - לדבר עמו (לר"ן - הכל מותר דהוי ידים שאינם מוכיחות הכל מותר)
ר"ן
הרי עלי להיות נזיר - חל מיד דלא חסר מעשה
נזר בבית הקברות לכו"ע חל - שא"צ קבלה כשיצא ומח' ר' יוחנן ור"ל אי לקי - לר"ן - על ענבים
לר"ן - שאני אוכל לך לבד מהני [מה שאני אוכל משלך יהא קונם]
הו"א לשמואל - הריני עליך חרם שניהן אסורין -
לר"ן - פי' הריני עליך "ועל נכסיך" חרם
אין נ"מ בין "הימך" ו"לך" כשמסיים שאני אוכל - חבירו מותר
גמ' ה: - ו.
ידים שאין מוכיחות - לאביי חל (ר"ן - והולכים לחומרא)
לרבא לא [נזיר להזיר - מה נזירות בהפלאה אף ידות]
לרבא לא [נזיר להזיר - מה נזירות בהפלאה אף ידות]
בגט - לרבנן כשר [אין מגרש אשת חבירו (רשב"א - = מוכיחות, ר"ן - הענין מוכיח מספיק)]
לר"י פסול [כריתות, ידים שאינם מוכיחות]
לר"י פסול [כריתות, ידים שאינם מוכיחות]
ר"ן
ידים שאינם מוכיחות - לר"ן - שניהם שוין
אפי' יד לא הוי - לר"ן - לא משמע איסור
אפי' יד לא הוי - לר"ן - לא משמע איסור
לשמואל ידים שאינם מוכיחות לא הוי ידים כשיטת רבי יהודה
(תי' א' בר"ן - חוץ מבגירושין - אין מגרש אשת חבירו)
(תי' א' בר"ן - חוץ מבגירושין - אין מגרש אשת חבירו)
להל' בגט א"צ מינאי וצריך ודין, וי"א אף צריך מינאי
גמ' ו: - ז:
בעי ר"פ:
א) יד לקידושין (אולי ואת = חזאי) (לר"ן - אולי נדרים חמיר - א"צ מעשה)
ב) יד לפאה (אולי "מעמך" רק היקש לבל תאחר)
ג) יד לצדקה (אולי והדין = לנפקותא, "בפיך" רק היקש לבל תאחר)
ד) יד להפקר (שאני מצדקה שרק לעניים)
ה) יד לבית הכסא (והדין = לתשמישא)
מנודה אני לך - ר"ע חוכך להחמיר, לרבנן שרי [מח' אי ל' ריחוק או שמתא, אם ל' שמתא מהני, ירו' - אם יכול לנדות עצמו לענין נכסיו]
נידהו בפניו, התרה בפניו [לר"ן - אלים נדוייה, חשדא (בדיעבד לר"ן מותר)]
מנדין המזכיר שם שמים לבטלה
ת"ח מנדה ומיפר לעצמו
ר"ן
יש יד לגיטין - מעשה עדיף מיד - עיקר מוכיח
יש יד לשבועה [היקש לנדר]
להל' יש יד לקידושין [ספק דאו'] ולא להפקר [ספק ממון] ולבית הכסא [ספק דרבנן]
לצדקה - ר"ן - ספק ממונא, רשב"א ורמב"ן - ספק איסורא
לצדקה - ר"ן - ספק ממונא, רשב"א ורמב"ן - ספק איסורא
הר"ר ברוך בר שמואל - מנודה מב"ד אנחנו אסורין בנכסיו ולא מהדיוט;
ר"ן - נ"מ ב"ד הגדול או סתם ב"ד
ר"ן - נ"מ ב"ד הגדול או סתם ב"ד
התרת נידוי - תוס' - אחר ל' יום (חוץ מלאיים), רי"ף ורמב"ם - מיד
רשב"א - ת"ח לא מיפר לעצמו אם מחוייב, ורמב"ם חולק
רשב"א - ת"ח לא מיפר לעצמו אם מחוייב, ורמב"ם חולק
לפי הראב"ד אין אשתו נוהגת נידוי
גמ' ח. - ח:
נשבעין לקיים מצוה - לזרוזי נפשיה (לר"ן הוי שבו')
אשנה פרק זה = שבו' [יכול להפטר בק"ש (לר"ן - שבו' חל על מידי דאתא מדרשא)]
י' מתירין נידוי בחלום - לכתחלה דתנו (ר"ן - לאחרים; גמרא)
בעל נעשה שליח לחרטת אשתו אי מכנפין (לרשב"ם איירי בנידוה בחלום)
יחיד מומחה (רי"ף וי"מ - סמוך; ר"ן ורמב"ם - מובהק) מתיר שמתא אפי' באתרא דרבו
חמה מרפא בעוה"ז/בעוה"ב
ר"ן
מושבע ועומד אין קרבן [להרע ולהטיב] ויש בל יחל (רע"א - ורמב"ן עה"ת חולק)
קבלה מהני לדבר מצוה [בפיך]
נדר בחלום א"צ היתר, רשב"א - צריך
רמב"ם - דוקא הבעל נעשה שליח לאשתו
ר' שמשון - שולח חרטה בכתב לב"ד
ר' שמשון - שולח חרטה בכתב לב"ד
יכול להתיר נדרי אשתו בהדי אחריני
גמ' ט. - י.
כנדרי כשרים לאו כלום
כנדבת כשרים לא מהני בשבו' [כשרים לא נשבעין לעולם]
הו"א דנדרי כשרים יהני לר"י [טוב נודר ומשלם] (למסקנא נודב ומשלם)
והו"א ונדבותם לא יהני לר"מ [טוב שאינו נודר כל עיקר]
לא מעל אדם על עולת הלל; שמעון הצדיק אכל מאשם נזיר מן הדרום
ר"י - חסידים ראשונים התנדבו בנזירות, ור"ש חולק
ר"ן
נדר = מה שלא לגמרי בנדבת לב משא"כ נדבה
נזיר לפניו ואומר "הריני" ה"ז נזיר, וי"א (תוס' נזיר) דוקא "אהא"
נדבה - לר"ן - יש בל תאחר
כנדבת כשרים בקרבן - לר"ן - תוך העזרה
גמ' י. - יא.
כינויין - ר' יוחנן, להל' - ל' אומות
ר"ל - ל' חכמים [אטו לה' קרבן [אטו ש"ש לבטלה]]
ר"ל - ל' חכמים [אטו לה' קרבן [אטו ש"ש לבטלה]]
כינויי כינויין - לב"ש חל, לב"ה לא חל [מח' אי ל' אומות או חכמים, אי בהני נמי משתעי אומות, אי גזרינן משום כינויין]
רשב"ג - במוהי לא חל [לר"ן - צריך להזכיר שבו' של משה]
לַחולין = אלא קרבן (לר"ן - דלא כר"מ דלית ליה מכלל לאו)
ר"ן - משנה: 1) לַ... = מכלל לאו אתה שומע הן - כר"י (להל') ולא כר"מ
2) ל' איסור, קדשים א"צ כ' הדמיון [ר"ן - דשמן ע"ש איסורן, לא שייך "חי טמא"]
3) כאימרא לר"י צריך כ' הדמיון, וכן עולה [ר"ן - דאין השם על שם איסורן,
אולי "חַי..."], לר"מ א"צ כ' הדמיון
אולי "חַי..."], לר"מ א"צ כ' הדמיון
מח' לר"י אי כירושלים מספיק [ר"ן - אולי כוונתו על אבנים]
ר"ן
סוטה, עדות, נדרים = איסורא דאית בי' ממונא (החפצא) ולכן לר"מ בעי תנאי כפול
גמ' יא: - יג.
לחולין (או לְקרבן) לא אוכל לך מודה ר"מ - לא חולין יהא לפיכך לא אוכל לך (ר"ן - מפרשינן להחמיר), ותנא דברייתא חולק לפי תי' א'
בעי רמי ב"ח - בשר ליד שלמים אחר זריקה - "זה כזה" -
בעיקרו קמתפיס (רבא) או בהיתרא קא מתפיס
בעיקרו קמתפיס (רבא) או בהיתרא קא מתפיס
לר"ן - אמירה סתם - בעיקרו קמתפיס
כחלה ותרומה הוי דבר האסור [לר"ן - אינו אסור לכל (האיסור מהתורה)]
יכול להפריש תרומת לחמי תודה בלישה (= דבר הנדור) ולצרף ט' עיסות לחלה אחת
הרי עלי כבכור - ר' יעקב אוסר [לה' לרבות דבר האסור - לר"ן - שמצוה להקדישו]
ר' יוסי מתיר [כי ידור - בדבר הנדור]
ר"ן
לראב"ד לַ... א"א לפרש אלא לא ... לרב אשי
איסור שלמים לטמאים, חזה ושוק, בכור לזרים - איסור תורה ולא מכח נדרו
גמ' שבועות - מתפיס באיסור דרבנן = דבר הנדור
מתפיס בדבר האסור רק בשבילו = דבר הנדור [לאסור איסר]
מתפיס בדבר האסור רק בשבילו = דבר הנדור [לאסור איסר]
רמב"ן להל' בהיתירא קא מתפיס - בסיפא קמתפיס
גמ' יג. - יג:
לר"י קרבן שאני אוכל לך מותר [בעי כ' הדמיון]
(לר"מ) קרבן שאוכל לך אסור [מה שאוכל יהא קרבן]
קרבן לא אוכל לך, הא קרבן שאוכל לך - מותר לר"מ [נשבע בחיי קרבן]
קונם פי מדבר עמך = פי לדיבורו (לר"ן נעשה כאומר) [ר"ן - סתם נדרים להחמיר]
ר"ן
שבועות חלות על אין בו ממש [הגברא אית ביה ממש]
משא"כ נדרים [לא אסר מידי] אלא מדרבנן
משא"כ נדרים [לא אסר מידי] אלא מדרבנן