גמ' ב. - ו.
קינוי (אל תסתרי) בפני ב' (אביי להל') [ועד אין בה - בטומאה ולא בקינוי]
לר' יוסי בר"י לר"א בפני א' (ר"ל להל') [איתקיש לטומאה]
סתירה - ר"א - ע"א או על פי עצמו [איתקיש לטומ' - ונסתרה והיא נטמאה (תחלת טומ')] רש"י לא. - או עבד או שפחה
לריבר"י בפני ב' [בה - ולא בסתירה]
לריבר"י בפני ב' [בה - ולא בסתירה]
ר' יהושע - על פי ב' [בה - ולא בסתירה]
שנטמאת (רש"י - אם יש עדים בקינוי וסתירה) - ע"א [ועד (=ב') אין בה - אלא א' (רגלים לדבר)]
זוג ראשון לפי המזל, זוג שני לפי מעשיו וקשה כקרי"ס; עבירה ברוח שטות
משנתנו, ר"ל, אביי - לכתחלה אסור לקנאות, ויש חולקים
ר' ישמעאל - רשות לקנאות [וקנא לאפוקי מלא תשנא אחיך בלבבך]
ר"ע - חובה [רוח קנאה וקנא - כפל הקרא]
ר' ישמעאל - כהן מטמא לקרוב רשות, לעולם בהם תעבודו רשות [פסוק לאפוקי משאַר מתים/מז' אומות]
ר"ע - חובה [כפל הקרא]
שיעור סתירה כדי העראה [ר' יוסי בר"י - ונסתרה והיא נטמאה] (לר' ישמעאל כדי הקפת דקל, לר"א - מזיגת הכוס, לר' יהושע - מזיגה ושתיה, לבן עזאי - לצלות ביצה, ר"ע - לצלות ולגומעה, לר"י בן בתירה - גמיעה לבד... )
גנות עריות וגסות רוח
נט"י - מגביה ידיו [שלא יחזרו המים שיצאו חוץ לפרק (רש"י - שעליהם לא נטל מים שניים)]
מים אחרונים - ישפיל ידיו [רש"י - שתרד הזוהמא]
אוכל פת בלי ניגוב = אוכל טמא (רש"י - מאוס)
אזהרה לגסות רוח - זעירי - אל תגבהו, ר"נ ב"י - השמר לך פן תשכח (ורם לבבך ושכחת)
רב, רב הונא בדר"י, רבא - ת"ח צריך גסות מעט, ור"נ בר יצחק חולק
"אל תדברי" אינו קינוי
סוטה חולצת [כבעל שצריך גט] ולא מתיבמת [ערות דבר וכו' לאיש אחר - ולא ליבם, שלא יסתור ביתו, המכניס רשעה נקרא "אחר", ק"ו דנאסרה לבעלה המותר לה]
נאנסה תחת כהן - אחיו חלל מיַבמה [בישראל מותרת - ולחלל מותרת [רש"י - יחלל זרעו]]
רש"י ד.
המזלזל בנט"י תמיד נעקר מהעולם - לרש"י - עובר על דברי חכמים חייב מיתה
לגי' רש"י (ב"ח) - מים שניים מטהרין חוץ לפרק
גמ' ו. - יד.
אסורות בתרומה: "טמאה אני לך", בעידי טומאה אחר שתייה, סוטה שאינה שותה, בשאין המים בודקין
רב ששת - אם יש עדים במדה"י שנטמאה אין המים בודקין [ועד אין בה - דליכא דידע, וטהורה היא] (ורב יוסף חולק)
ומנחתה הקדש טעות [רש"י - רק באה להזכיר עונה שתבדק]
לרב פפא מנחתה נשרפת מדרבנן [גזרה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחולין] משא"כ בנמצאו זוממין [קול]
אין המים בודקין בקלקולה מפורסם [וטהורה היא]
ת"ק - בעלה וב' ת"ח מוליכה לירושלים [יחוד, התראה ועדות אם יבא עליה - חשוד דלא חמירה עליו לאו דסוטה, אין לה היתר - מים גנובים]
ר"י - בעלה נאמן שלא יבא [ק"ו מנדה שבכרת, והביא האיש את אשתו]
בב"ד הגדול [תורה תורה מזקן ממרא] מאיימין עליה להודות -
ואחר שנמחקה השם מאיימין שתשתה
ואחר שנמחקה השם מאיימין שתשתה
מפרסם חטאו שלא יחשדו אחרים
מורידין ומעלין אותה בהר הבית לייגעה
בשער נקנור השקאת סוטה ומצורעין [לפני ה'] ויולדת וזבין [לעמוד על קרבנן]
אין משקין ב' סוטות כאחת [ר"י - אותה, ר"ש - טעמא דקרא שלא יהא לבה גס (אבל רותתת מאימה כן), בכהן אחד - מצות חבילות]
כהן מגלה לבה וסותר שערה [ופרע את ראש האשה, וְנִוַסְרוּ כל הנשים]
לר"י - אבל לא בנָאֶה [שלא תצא זכאית ויתגרו בה]
ומנוולה וקושרין חבל המצרי למעלה מדדיה [שלא ישמטו בגדיה]
אביי - רק נשים באות לראות, רבא - אנשים רשות ונשים חובה [ונוסרו כל הנשים]
מדה כנגד מדה: סוטה, שמשון, (יהודה ותמר), אבשלום, מרים, (פרעה), קבורת יעקב, יוסף, משה
רש"י ח.
לרש"י רציעת ב' עבדים של ב' אדונים בב"ד א' לא הוי חבילות