גמ' לח: - מא.
גמ' מא. - מב:
גמ' מב: - מד:
גמ' לח: - מא.

חזור לראש הדף
שבועת מודה במקצת - לר' חנינא בר אידי בשֵם, לרבנן אפי' בכינוי

וצריך נקיטת חפץ - ס"ת, ולת"ח בתפילין לכתחלה ולת"ח מיושב, בכל לשון, מאיימים חומר שבועת שקר, על דעת המקום וב"ד

ואת אשר איננו - דורות הבאים וגרים ומצות העתידות; כה"ע נזדעזע בלא תשא

בשאר עבירות ענשינן רשעים דמשפחה בדין חמור, רשעים דעלמא (בלא מיחו) בדין קל, וצדיקים דהכא ודהכא פטירי

אבל בשבועה רשעים דמשפחה כדינו, דעלמא בדין חמור, וצדיקים דהכא ודהכא בדין קל

הנשבע והמשביע נקראים רשעים [שבועת ה' תהיה בין שניהם
(רש"י - נענש שלא דקדק למסור ביד נאמן ובאו לידי חלול ה')]

רב - טענה ב' מעה כסף ופרוטה, וצריך כפירה ב' כסף והודאה פרוטה [כסף - אם אינו ענין לטענה תנהו לכפירה]

שמואל - טענה ב' כסף, כפירה פרוטה והודאה פרוטה [כסף או כלים (ב') - כי הוא זה]

שבועת עד אחד - אפי' טענת פרוטה [כשב' מחייבין ממון, א' מחייב שבועה]

טענו חיטים והודה שעורין פטור [כי הוא זה] ופטור מדמי שעורין, ולר"ג חייב

טענו חיטים ושעורין והודה שעורין - שמואל - חייב
לר' חייא ב"א לר' יוחנן - פטור (ולאדמון חייב)

מערים וקפץ להודות בשעורין לפני שגמר תביעתו לחטין ושעורין - חייב

טענו כדי שמן והודה בקנקנים - אדמון ור"ג - ישבע [ממין הטענה], וחכמים חולקים

טענת כלים - שמואל - אפי' ב' מחטין [כלים - דבר חשוב אפי' לא ב' כסף] (לרש"י א"צ חשוב)

ר"נ - שבועת היסת על כופר הכל [חזקה דאין תובע בכדי - ומעיז דאשתמוטי]

לרב חביבא דוקא בדאיכא דררא דממונא (הודה ולמחר אמר נתתי)

נ"מ בין שבועה דאו' לדרבנן: בדרבנן מפכינן ("השבע וטול") (למב"ר אשי אף בדאו'), לא נחתינן לנכסי' (ב"איני נשבע") אלא שמתא ומלקות (לר' יוסי נחתינן), לא מפכינן בשכנגדו חשוד [תקנתא לתקנתא], לרש"י כתובות - א"צ למינקט חפצא בידו

ר"פ - יכול הלוה לתבוע שבועה ממלוה דהשטר אינו פרוע (ובשטר פגום (מקצתו פרוע) טענינן ללוה כך), חוץ ממלוה ת"ח - לא מזדקקינן לדיני'

רש"י לט. - מ:

"איני נשבע" - לרש"י - יכול לחזור קודם שיצא מב"ד אבל לא אח"כ

טוענו מטבע כסף (ולא משקל) והודה מטבע נחשת - לרש"י - כולהו מטבע ממין הטענה

הכופר בפקדון (ועדים אומרים דזה בידו) פסול לעדות אפי' לא נשבע, דמשעה שכפר חשוד אממונא

גמ' מא. - מב:

חזור לראש הדף
רב אסי, רב פפי בשם רבא - מלוה בעדים צריך לפורעו בעדים (אבל לא התובע בעדים),
לגי' רב יוסף - דוקא באמר אל תפרעני אלא בעדים

שמואל, ר"פ בשם רבא - יכול לומר פרעתיך בפני עדים והלכו למדה"י (כר"י בן בתירא)

תפרע לי בפני ראובן ושמעון ופרע בפני ב' אחרים - לאביי נאמן, לרבא אינו נאמן (לרש"י - כשמלוה טוען עדי שקר הם)

"להד"מ" והביא עדים שלוה ופרע - אביי - פטור, רבא - לא לויתי כלא פרעתי

לא רמיא אאינש אם שילם בעדים וממילא אינו הוחזק כפרן

אבל כן רמיא שער המכירה כששילם מטלטלי

"מה שפרעת סיטראי" (מחיוב אחר) - ר"נ ורב ששת בדר"א - איתרע שטרא, ר"פ ורב פפי - לא איתרע, להל' איתרע אא"כ יש לו מגו לומר להד"מ

לוה שאמר "נאמן אתה עלי שלא התקבלתי" ושילם בפני עדים -
אביי ורבא - מלוה נאמן, ר"פ - לא נאמן יותר מעדים

"כבי תרי" ושילם בפני ג' - ר"פ - ג' עדיף, רב הונא בדר"י - תרי כמאה ומלוה נאמן אא"כ פירט ג' ושילם בפני ד' וכו'

טענו כלים וקרקעות והודה במקצת כלים - מגלגלין שבועה על קרקעות ג"כ

אין נשבעין על טענת חש"ו [כי יתן איש] חוץ מקטן שבא בטענת אביו ואמר ברי לי לראב"י (וחכמים חולקים [משיב אבידה - דמעיז לבנו לכפור הכל])

נשבעין ליפרע מנכסי יתומים, מנכסי הקדש [בבריא חיישינן לקנוניא על הקדש]

גמ' מב: - מד:

חזור לראש הדף
אין נשבעין על קרקע, שטרות, עבדים, הקדש

וכן אין בהן: כפל [כפו"כ - מעין שה ושלמה, רעהו], ד' וה' [לא ג' וד'],

שבועת שומר חינם [כפו"כ - מעין כסף או כלים, רעהו],
תשלמי שומר שכר [כפו"כ מעין חמור או שור או שה, רעהו],

לר"ש נשבעין על קדשים שחייב באחריותן [רש"י - גורם לממון כממון]

לר"מ ענבים העומדות להבצר דינם כמטלטלים, וחכמים חולקים

נשבעין רק בטענה וכפירה בדבר שבמדה ושבמשקל

לאביי - אף בטוען בית זה מלא ומחזירה חסירה, ורבא חולק

טוענו מנורה בת י' ליטרין והודה בת ה' = ממין הטענה [יכול לגוררה עד ה']

טענת וכפירת מלוה על משכון שנאבד נמדדות ע"י ההפרש בין הלואה להמשכון

וכשהלוה מודה במקצת המלוה נשבע תחלה שאינו ברשותו ואח"כ ישבע הלוה כמה היה שוה [שמא יוציא הפקדון (לרש"י - ולא דקדק ויפסלנו לעדות ולשבועה)]

שמואל - אבד משכונו - לא גבי הלואה, חוץ מב' משכונות והחזיר א' דיכול לשלם שווי השני, או בדפריש דרק שוויו

ר"נ - אפי' ב' משכונות - כ"א כנגד 1/2 חוב חוץ מקתא ונסכא (לרש"י - הנסכא בת פרעון היא וקבלו לשוייה)

נהרדעי - אפי' קתא ונסכא כ"א כנגד 1/2

אבד משכונו - ר"א - לא איבד כלום, ר"ע - איבד הכל

[מח' בדשמואל (לרש"י - לר"א משכון שאינו שוה כל החוב אינו אלא לזכרון דברים), בדשוה כל החוב ומח' אי הוי כשומר חנם או שומר שכר (שכר מצוה, לפי' א' אפי' במלוה צריך למשכון (לרש"י - במשתמש בו בנכייתא))]

ומודה ר"א במלוה בשטר דאיבד המשכון, איבד מעותיו [לרש"י - לשם משכון קבלו דאינו צריך לו לזכרון דברים ואיבד כל החוב]

מלוה אמשכון - רשב"ג - אינו משמט, לרבי אם שוה פלגא משתמט (מח' אם אינו משמט כולו או כנגדו, כנגדו או כלום)