לר"י תם יוחלט חלק המזיק החי והנבילה והם שותפין, לר"מ יושם והוי חוב (מהרא"פ - ואם מסרו לניזק לר"מ הוי שלו ולר"י אליבא דר"מ רק כמשכון), לר"ש יוחלט רק חלק החי

ג' שהטילו ממון לכיס לקנות מרגלית חולקין השכר בשוה (מהרא"פ - לרבי) [א"א לקנות לולא שלי],
סחורה - לר' בון ור' זעירא לפי חלקו, לר' לעזר בשוה [אפשר למכור ולקנות סחורה מועטת כמה פעמים מהר] חוץ מהתנו מתחלה, ושותפות הניזק בתם [כמותנה]

מועד לאדם (ולא נסקל) - ג' גוים, ג' רדיפות כדי להרוג

ספק אם נגח ג' מינים אי הוי מועד לכל

שור של כנעני שהוזק פטור [ראה ויתר גוים, הופיע מהר פארן]

שור תם של חש"ו שהזיק פטור [אין מעמידין אפוטרופוס לגבות מגופו]

כשחוזר מאפוטרופוס לבעלים (ואולי גם להיפך) - לר"מ חזר לתמותו [רשות משנה], ור' יוסי חולק

לר' יוסי שאלו בחזקת תם וידע שהוא נגחן - הבעלים משלמין ח"נ והשואל ח"נ

שואל יכול להחזיר שור הנסקל - לת"ק לפני גמר דין, לר' יעקב עד שנסקל

לר' יוחנן ממנין אפוטרופוס לעמוד בדין יתומים לזכות, ואם חבו חבו

מלמדהו ליגח או מכהו והזיקה חייב ואינו נסקל [כי יגח - ולא שיגיחוהו]

תם משלם נזקי עבד (למהרא"פ כשהזיק, לפ"מ ורח"ק כשהמית) [או בן יגח או בת יגח ואם עבד] - מח' ר' חייה בר ווא ור' שמואל ב"ר יצחק אם נ"ש או עד ל' סלעים [לא יתירה על העיקר] (לפ"מ כלום [נקי מדמיו וכ"ש קנס])

אדם שהכה כדי להמית ומת ממכת שני - השני חייב [כי יכה כל נפש]

כופר אשה ליורשיה [איש או אשה (דהו"ל ראוי)]

המוכר נגחן - לרב מקח טעות, לשמואל יאמר לשחיטה מכרתיו

שור שהכה כדי להמית ושור שני קירב מיתתו - הראשון חייב בדמיו למ"ד יש דין תשלומי נזקין בהמית, לגי' מהרא"פ השני משלם כופר למ"ד דמי מזיק ופטור למ"ד דמי ניזק
לגי' הפ"מ - למ"ד דמי מזיק השני פטור [אין פדיון נפשו בב' מזיקים], למ"ד דמי ניזק השני משלם כופר למ"ד הראשון משלם נזקין, ואל"ה רק הראשון משלם כופר

לר"י שור הקדש והפקר אינן נסקלים [והועד בבעליו]

שור המזיק בלי בעלים (לרח"ק בלי כוונה) - לר"מ חייב ולר"י פטור

משנגמר דינו ליסקל אסור בהנאה וא"א להקדיש