הלכה א' - ב' (טז. - יז.)
הריני נזיר וחבירו אמר ואני (לר"י)/אני (לר"מ) - הותר ראשון הותר כולן
כשאומרים ואני תוך כדי דיבור (שלום עליך/...רבי) זה לזה - הותר אמצעי הותרו ממנו ולמטה (לפ"מ ורידב"ז למשנתנו בעי תוך כדי דיבור לראשון ותלויין רק בו)
הריני, ואני ק' יום, והראשון אמר ואני - הותר השני הותר הראשון, ולא להיפך
הריני נזיר שתים ושנים אמרו ואנו, הרי אנו נזירים ואחד אמר ואני - ספק אם חייב א' או ב'
פי כפיו, שערי כשערו, פי מן היין, ראשי מן תגלחת, ידי או רגלי מן הטומאה - ה"ז נזיר
כבידי נזירה מהני משא"כ ידי/רגלי נזיר [דבר שהנשמה תלויה בו [נדר נדר מקדשים]]
אשתו אמרה ואני - יפר שלה, הריני נזירה ובעלה אמר ואני או אמן - אינו מיפר [כבר קיים],
אמר יפה עשית - לר' חייה אינו מיפר ור' הושעיה חולק
אמר יפה עשית - לר' חייה אינו מיפר ור' הושעיה חולק
הריני נזיר ואת ואמרה אמן והפר - גם שלו בטל [תולה נדרו בה]
בעל דוקא בלשון מופר/בטל לך, וחכם בלשון אין כאן נדר/שבועה
הלכה ג' (יז. - יז:)
לא ידעה שהפר ושתה יין - אינה לוקה וטעונה סליחה [וה' יסלח לה], לר"י לוקה מכת מרדות
מכת מרדות בלי שיעור - עד שיקבל או שימות
נדרה אשתו וחבירתה אמרה ואני והפר הראשונה - השנייה אסורה [גייז מכאן ולהבא] -
ר"ש - אא"כ נתכוונתי להיות כמותה,
ר"ש - אא"כ נתכוונתי להיות כמותה,
ולפני הפרה לוקה לפ"מ [בעיקרא קמתפיס] לגי' השירי הקרבן אינה לוקה
שבועה שאין בידי חטים שעורים וכוסמים -
לר"י חייב על כאו"א, לר"א צ"ל שבועה באחרונה, לר"ש צ"ל שבועה על כל אחד
לר"י חייב על כאו"א, לר"א צ"ל שבועה באחרונה, לר"ש צ"ל שבועה על כל אחד
לר' יוחנן מח' כשאין בידו חטים ואומר שעורים וכוסמים יהיו כחטים, אבל כשיש בידו לכו"ע חייב על כ"א, לר' אבא מח' כשיש אבל כשאין לכו"ע פטור על השאר
לר"ש באמר שבועה על לכ"א ואין בידו חטים - לחברייא פטור על השאר, לר' זעירא חייב
סתר נזירותו ותפס אחר בנזירותו - ה"ז נזיר
הלכה ד' - ה' (יז: - יט.)
הפרישה בהמתה ואח"כ היפר - אם שלו תרעה
אם שלה (התנה ע"מ שאין לבעלה רשות; משלטת על נכסיו ולא מיחה) -
חוב הקרבנות מופר [נדרה (וגם) אשר עליה] וההקדש קיים [הפרה מכאן ולהבא] והחטאת תמות ודמיו לים המלח ואין מעילה, עולה לעולה, שלמים נאכל ליום א' בלי לחם וכן דמיהן, ומעות סתומין יפלו לנדבה עד שהפריש מהן לחטאת
חוב הקרבנות מופר [נדרה (וגם) אשר עליה] וההקדש קיים [הפרה מכאן ולהבא] והחטאת תמות ודמיו לים המלח ואין מעילה, עולה לעולה, שלמים נאכל ליום א' בלי לחם וכן דמיהן, ומעות סתומין יפלו לנדבה עד שהפריש מהן לחטאת
הפריש ומת הנזיר או נתכפר באחר - השלמים טעונין לחם [כבר נראו להטען לחם]
נטמאה והפרישה אשם והפר - קרב [לכפרה]
מוֹתר מעות נזיר - לרב חסדא לנדבה בקרב חטאת בסוף, לשלמים בקרב שלמים בסוף,
לר' זעירא תמיד לנדבה
לר' זעירא תמיד לנדבה
מוֹתר לחם נזיר ירקב [אין תקנה בפנ"ע], מוֹתר נסכיו לנדבה [קדשי קדשים] וכן הפריש שקליו ומת
מוֹתר עשירית האיפה של כה"ג לר' יוחנן לים המלח, לר' לעזר לנדבה [קדשי קדשים]
דין בהמה סתומה כמפורשת
אינו יוצא חטאתו בבהמה או מעות שהניח לו אביו [קרבנו]
חילל מעות על בהמה ומת דמיהן לנדבה (לגי' שירי קרבן דינן כמפורשין)
הפריש שור לנזירותו - מח' אליבא דשמאי אם כמפריש מעות סתומין או חלה קדושת הגוף
אינו מיפר - לת"ק מזריקת קרבן ראשון [מותרת ביין לר"ש/אין ל"ת אף לרבנן ואפשר בפאה נכרית],
לר"ע משנשחטה החטאת [הפסד קדשים משנמסרת לגבוה] אבל עולה ושלמים יזרקו שלא לשמן, משא"כ בנזיר טמא [אי אפשי במנוולת מיין],
לרבי מתגלחת [אי אפשי במגולחת]
לר"ע משנשחטה החטאת [הפסד קדשים משנמסרת לגבוה] אבל עולה ושלמים יזרקו שלא לשמן, משא"כ בנזיר טמא [אי אפשי במנוולת מיין],
לרבי מתגלחת [אי אפשי במגולחת]
הפרה מסלקת אף חוב הקרבנות [אשר עליה]
הלכה ו' (יט. - כ.)
אב מדיר בנו בנזיר (לר' יוחנן בשם ר"מ - ב"ש חולק) עד עונת נדרים / ב' שערות (לי"א בתוספתא ור"ג) אא"כ בנו או קרוב מוחה (פ"מ - מיד) או גילח ואז דין הקרבנות או דמיהן כדלעיל (ה"ד) בהפרה
ישב לפני הסַפר לאו מחאה
ספק אם מהני מחאת קרוב (לק"ע שאינו פסול עדות, לפ"מ אחר שישב לפני הספר [חשב שימחה מיד בעצמו])
למ"ד אביו מדיר עד ב' שערות, בן י"ב אינו יכול להזיר עצמו (לפ"מ יכול)
ספק אם מותר לאכול מליקת בן י"ב (לפ"מ ול"ב לק"ע - שהדירו אביו)
אין איסור חולין בעזרה לנחירה או מליקה פסולה ולר' יוסי בן חנינה כל שחיטת עוף [אינה מפורשת בתורה]
בן מגלח על מעות סתומין (ולא בהמות, ולא מפורשין (ה"ד)) שהפריש האב לעצמו לפני מיתתו -
לר"י רק כשהזיר אחר מיתת אביו [עדיין לא התחייב בקרבן], לר' יוסי רק לפני [קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו הקודם לנזרו]
ספק אם מגלח על של אביו באינם שוין (נזיר שתים, טמא / טהור)