הלכה א' (לא: - לג.)
הבעל מתחייב בכתיבת תוספת כתובה [בשעת אירוסין - בזה שרוצה להקרא חתנו של פלוני;
בשעת נשואין - בתשמישה שהוא ערב (שתהא ערב לה; בשביל הנאתו),
על שהוסיף בקנינו (ק"ע - שהכניסה לחופה; פ"מ - עושה קנין);
על שהוסיף בקנינו (ק"ע - שהכניסה לחופה; פ"מ - עושה קנין);
לאחר נשואין - שלא תחזור בה ותצער לו עד שיגרשנה]
התחייבות האבות בפסיקתא של נשואין הראשונים באמירה לבד [מתוך שמחה גמר ומקני]
ואפי' בוגרת, ודוקא אבי חתן וכלה
ואפי' בוגרת, ודוקא אבי חתן וכלה
המשיא בנו בבית בנשואין הראשונים -
לר' חנניא זכה בבית, וכשהאב משתמש בו לכלים - זוכה רק במטלטלין
לר' אבהו לא קנה באמר האב שהשאיל הבית (ק"ע - לכלי השואל, פ"מ - להשיא),
ור' זעירא חולק
ור' זעירא חולק
תוספת כתובה לת"ק אף לארוסה,
לראב"ע ולהל' רק לנשואה [בתר אומדנא - מתחייב מחיבת לילה ראשונה] ואפי' גירשה והחזירה או נתייבמה, והמוסיף אח"כ בעי קנין
שמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחר ובא בנו - הל' כר"ש בן מנסיא דבטלה [אומדן דעתו]
הלכה ב' (לג. - לג:)
לר"מ אין לפחות ממנה ומאתים
לר"י משבעל/משכנס לחופה כותבת נתקבלתי (ע"י מחילה) כך וכך,
וספק אם יכולה למחול בכנס ומיד גירשה והחזירה
וספק אם יכולה למחול בכנס ומיד גירשה והחזירה
לחכמים יכול להתנות על הכתובה ושהיא תזון ותפרנס אותו
[יכול להתנות על מה שכתוב בתורה; כתובה דרבנן]
[יכול להתנות על מה שכתוב בתורה; כתובה דרבנן]
פילגש לר"מ אין לה כתובה, לר"י יש לה כתובה ולא תנאי כתובה
הלכה ג' - ד' (לד. - לד:)
י"ב חודש לבתולה להכין תכשיטין משתבעה הבעל או משבגרה
וכן לאלמנה מן האירוסין [אומרת שחיבת השני יותר], וכן לבחור לפרנס עצמו
וכן לאלמנה מן האירוסין [אומרת שחיבת השני יותר], וכן לבחור לפרנס עצמו
ל' יום לאלמנה או לבוגרת אחרי י"ב חודש, וקטנה יכולה להמתין עד שתגדיל
הגיע זמן ויום ד' ומחמתו לא נשא - אוכלת משלו ואף מתרומה חוץ מיבם [לאו קנין כספו]
לר"ט נותן הכל תרומה [מצוי (ק"ע - ואין להטריחו, פ"מ - בזול כדי דמי חולין)]
לר"ע מחצה חולין [לימי טומאתה]
לרשב"ג תרומה כפליים בחולין [תמכרנה בקלות]
שומרת יבם אוכלת משל בעלה ג' חדשים ראשונים
אוכלת מיבם - בעמד בדין והלך למדה"י או חלה, באמר איני חולץ (אלא מייבם)
למשנה ראשונה ארוסה אוכלת בתרומה [קנין כספו],
למשנה אמצעית בהגיע זמן [מייחד לה מקום ואין שמא תשקה לאחיה],
למשנה אחרונה רק משתכנס לחופה [שמא ימצא מום; אסמכתא - כל טהור בביתך יאכלנו]
הלכה ה' (לד: - לו.)
לא יכול להקדיש מעשה ידי אשתו [מע"י שלה בלא נתן מעה לצרכיה לר"ל/מזונות לר' יוחנן]
מוֹתר מעשה ידיה לר"מ מקדיש [לר"ל מוֹתר שלו כנגד מזונות וכיוון להקדיש ידיה; לר' יוחנן במוֹתר שיירש במיתתה - ומקדיש דבר שלא בא לעולם]
לר' יוחנן הסנדלר לא [שלה; דבר שלא בא לעולם]
לכו"ע מוכר מה שאירש כשאביו חולה ולוה לתכריכין,
ומה שאעלה במצודתי כשמצודה פרושה בפניו
ומה שאעלה במצודתי כשמצודה פרושה בפניו
משא"כ הקדש [אינה מצויה לעשות מוֹתר]
המקדיש עבדו - מעשה ידיו (לק"ע עד כדי פרנסתו) חולין,
המקדיש מעשה ידיו - הקדש [ק"ע - יכול לומר עשה עמי ואיני זנך] (לפ"מ רק היותר מכדי פרנסתו)
מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מעבדים אא"כ קטוע ידו
הקוטע יד עבד משלם לרבו נזק וכו' ויתפרנס מצדקה
הלכה ו' (לו. - לז.)
הכניסה או נדוניא לשפחה א' - לא טוחנת, אופה, מכבסת,
ואשתו עושה השאר [מפני חייה של שפחה, שלא תשב בטל], לק"ע ר' בון חולק
ואשתו עושה השאר [מפני חייה של שפחה, שלא תשב בטל], לק"ע ר' בון חולק
ב' שפחות - לא מבשלת או מניקה, ג' שפחות - לא מצעת המטה,
ד' שפחות - יושבת בקתדרא, ולר"א עושה בצמר [בטלה מביאה לזימה] (ולא בפשתן)
ואשתו חייבת במזיגת הכוס, סיכה, ורחיצת רגליו
[משועבדת; להו"א שלא להשתמש בשפחה (אלא בעבדים)]
ואשתו חייבת במזיגת הכוס, סיכה, ורחיצת רגליו
[משועבדת; להו"א שלא להשתמש בשפחה (אלא בעבדים)]
אינה חייבת להניק תאומים, בנו מאשה אחרת, בנתגרשה ואין הולד מכירה (עד ג' חדשים, ולשמואל (חריף) ג' ימים), לב"ש בנדרה שלא להניק
שמואל זכר המילדת, ר' יהושע בן לוי המוהל, ר' יוחנן נשים בעת לידתו
יונק לר"א כ"ד חודש, לר' יהושע ה' שנים אא"כ הפסיק מתוך בוריו לאחר כ"ד חודש
מעת לעת לרב/ג' ימים לריב"ל ואין סכנה
מעת לעת לרב/ג' ימים לריב"ל ואין סכנה
אשתו עולה עמו, אלמנתו ובניה יורדין, פועלין עולין עמו למזונות,
בת (לעישור נכסים; קיבל לזון בת אשתו) לא עולה ולא יורדת
בת (לעישור נכסים; קיבל לזון בת אשתו) לא עולה ולא יורדת
רשב"ג - המדיר אשתו ממלאכה (אסר תשמיש אם תעשה מלאכה) - יוציא [שעמום]
הלכה ז' (לז. - לז:)
המדיר הנאת תשמישך עלי ב' שבתות יוציא לב"ש [כלידת נקבה],
שבוע א' לב"ה [כלידת זכר, כנדה]
שבוע א' לב"ה [כלידת זכר, כנדה]
יוצא ללמוד תורה ל' יום שלא ברשות, אפי' הרבה ברשות ולר' יונתן ל' יום
חיבב הקב"ה פו"ר יותר מביהמ"ק [חודש בלבנון וב' חדשים בביתו]
עונה מן התורה [שאר; עונה; ראב"ע - כסות וכ"ש על שנשאה לשם כך] כפי טרחתו [כזכרים לעומת נקבות במנחה לעשו]:
טיילין כל יום, פועלים ב' בשבת ויוצאין שלא ברשות לשבת א', חמרין א' בשבת, גמלין ל' יום, ספנין ו' חדשים, ת"ח - לר' ירמיה כל יום, לר' מנא ו' חדשים, לרב ליל שבת
הלכה ח' (לז: - לח.)
פוחתין מכתובת מורדת מתשמיש ז' דינרין לת"ק/טרפעיקין לר"י לשבת [כנגד ז' מלאכות; צערו מרובה] אפי' לספן [אין פת בסלו]
לת"ק עד כדי כתובתה ופרנון (תוספת כתובה; נכסי מלוג; ערוך - מתנות לארוסה)
לר' יוסי לעולם - אפי' מנכסים שתירש
מוסיפין על כתובת מורד ג' דינרין/טרפעיקין לשבת [כנגד שאר כסות ועונה; צערה מועט]
או כפי שהתנו [תנאי שבממון קיים]
או כפי שהתנו [תנאי שבממון קיים]
כותבין אגרת מרד על כתובת ארוסה ולמשנה ראשונה שומרת יבם שאינה רוצה להנשא
אפי' חולה או נעשית נדה
אפי' חולה או נעשית נדה
ורבותינו תקנו שמתרין בה ד' שבתות ואח"כ מפסדת כתובתה ויוצאה, ומח' אם יש לה בלאות
הלכה ט' - י"א (לח. - לח:)
עני המשרה אשתו ביד שליש יתן לכל שבוע ב' קבין חיטים, פירות (והמוֹתר לבעלה),
מעה לצרכיה [כנגד מוֹתר מעשה ידיה], מטה ומפץ/מחצלת, כר (לר' יוסי א"צ), כלים,
מנעל לרגל, ובכל שנה כיפה חגור ובגדים של נ' זוז בימות הגשמים, והבלאות שלה לימי נידותה [שלא תתגנה (משא"כ אלמנה)], ובליל שבת אוכלת משלו לר' יוחנן/תשמיש לרב
והיא עושה משקל ה' סלעים שֶתי ביהודה, ומינקת פחות ומוסיפין יין לתבשילה [מרבה לחלב]
בעשיר - הכל לפי כבודו וכמנהג המדינה
הרכה בך והענוגה וכו' - מרתא בת בייתוס מלקטת שעורים מטלפי סוסים,
מרים בת נקדימון קשורה בשערה בזנב הסוס
מרים בת נקדימון קשורה בשערה בזנב הסוס